וַיִּקְרָ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־שֵׁ֥ם הַבְּכ֖וֹר מְנַשֶּׁ֑ה כִּֽי־נַשַּׁ֤נִי אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֥ית אָבִֽי׃
תלמוד ירושלמי פאה
רִבִּי חוּנָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ הַקָּדוֹשׁ אֵין לְפָנָיו שִׁכְחָה הָא בִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה שׁוֹכְחָן. מַה טַעַם נוֹשֵׂא עָוֹן כְּתִיב. וְכֵן דָּוִד הוּא אוֹמֵר נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָּל חַטֹּאתָם סֶלָה.