כִּֽי־גֻנֹּ֣ב גֻּנַּ֔בְתִּי מֵאֶ֖רֶץ הָעִבְרִ֑ים וְגַם־פֹּה֙ לֹא־עָשִׂ֣יתִֽי מְא֔וּמָה כִּֽי־שָׂמ֥וּ אֹתִ֖י בַּבּֽוֹר׃
תלמוד ירושלמי שבת
הלכה: הִמּוֹל יִמּוֹל. מִיכָּן לִשְׁנֵי מִילוֹת. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לִפְרִיעָה. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לְצִיצִים. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה דוּ אָמַר. לְשׂוֹנוֹת רִיבּוּיִין הֵן. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דוּ אָמַר. לְשׂוֹנוֹת כְּפוּלוֹת הֵן. הַתּוֹרָה דִבְּרָה כְדַרְכָּהּ. הָלוֹךְ הָלַכְתָּ. נִכְסֹף נִכְסַפְתָּ. גֻנֹּב גֻּנַּבְתָּ. מְנָן לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלוֹת. מִיכָּן לִשְׁנֵי מִילוֹת. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לִפְרִיעָה. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לְצִיצִים. רַב אָמַר. הִמּוֹל יִמּוֹל. מִיכָּן לְנוֹלָד כְּשֶׁהוּא מָהוּל שֶׁצָּרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. הִמּל יִמּוֹל. מִיכָּן לְיִשְׁרָאֵל עָרֵל שֶׁלֹּא יִמּוֹל. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר גּוֹי עָרֵל. אָמַר רִבִּי לֵוִי. כָּתוּב וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר. כָּל שֶׁכַּיּוֹצֵא בָךְ.