אֵ֚לֶּה הַבָּאִ֣ים בְּשֵׁמ֔וֹת נְשִׂיאִ֖ים בְּמִשְׁפְּחוֹתָ֑ם וּבֵית֙ אֲב֣וֹתֵיהֶ֔ם פָּרְצ֖וּ לָרֽוֹב׃
תלמוד ירושלמי שבת
כַּיּוֹצֵא בוֹ לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה כול׳. תַּנֵּי. רִבִּי שִׂמְעוֹן בֶּן לָעְזָר אוֹמֵר. רְאֵה עַד אֵיכַן פָּרְצָה טַהֳרָה. שֶׁנֶּאֱמַר כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרוֹץ לָרוֹב. וּבֵית אֲבוֹתֵיהֶן פָּרְצוּ לָרוֹב. שֶׁלֹּא גָזְרוּ לוֹמַר שֶׁלֹּא יֹאכַל טָהוֹר עִם הַטָּמֵא. אֶלָּא אָמְרוּ לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה. הָא זָב עִם מְצוֹרָעַת מוּתָּר. וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ וְלֹא מִחוּץ לְאָהֳלָהּ. מְצוֹרָע עִם זָבָה אָסוּר. מְצוֹרָע עִם מְצוֹרָעַת אָסוּר.