דברי הימים ב לה:יג מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי נדרים, תלמוד ירושלמי עירובין ונדרים

וַֽיְבַשְּׁל֥וּ הַפֶּ֛סַח בָּאֵ֖שׁ כַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהַקֳּדָשִׁ֣ים בִּשְּׁל֗וּ בַּסִּיר֤וֹת וּבַדְּוָדִים֙ וּבַצֵּ֣לָח֔וֹת וַיָּרִ֖יצוּ לְכָל־בְּנֵ֥י הָעָֽם׃

תלמוד ירושלמי נדרים

הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל כול׳. מַתְנִיתָא אָמְרָה שֶׁהַשָּׁלוּק קָרוּי מְבוּשָּׁל. דְּתַנִינָן. הָיָה מְבַשֵּׁל אֶת הַשְּׁלָמִים אוֹ שׁוֹלֵק. וְקַרְיָיא שֶׁהַצָּלוּי קָרוּי מְבוּשָּׁל. וַיְבַשְּׁלוּ אֶת הַפֶּסַח וגו׳. אִין תֵּימַר שְׁלֹּא כַהֲלָכָה. רִבִּי יוֹנָה בּוֹצְרַיָיא אָמַר כַּמִּשְׁפָּט. מַתְנִיתָא אָמְרָה שֶׁהַשָּׁלוּק קָרוּי מְבוּשָּׁל. וְקַרְיָיא אָמַר שֶׁהַצָּלִי קָרוּי מְבוּשָּׁל. וְהָתַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מוּתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָלְכוּ בַנְּדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה. הָלְכוּ בַנְּדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. מַה נְפִיק מִן בֵּינֵיהוֹן. קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם בַּחַג. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָסוּר בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יֹאשַׁיָּה מוּתָּר. אַף רִבִּי יֹאשַׁיָּה מוֹדֶה שֶׁאָסוּר. לֹא אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה אֶלָּא לְחוֹמָרִין.
שאל רבBookmarkShareCopy

תלמוד ירושלמי עירובין

פיס׳. הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן מוּתָּר בַּמַּיִם וּמֶלַח. תַּמָּן תַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מוּתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. שֶׁהַשָׁלוּק קָרוּי מְבוּשָּׁל. דְּתַנִּינָן. הָיָה מְבַשֵּׁל אֶת הַשְּׁלָמִים אוֹ שׁוֹלְקָן. וְקַרְיָיא אָמַר שֶׁהַצָּלוּי קָרוּי מְבוּשָּׁל. שֶׁנֶּאֱמַר וַיְבַשְּׁלוּ אֶת הַפֶּסַח בָּאֵשׁ. אִין תֵּימַר. שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה. רִבִּי יוֹנָה בּוֹצְרַיָיה אָמַר כַּמִּשְׁפָּט. מַתְנִיתָא שֶׁהַשָׁלוּק קָרוּי מְבוּשָּׁל. וְקַרְיָיא אָמַר שֶׁהַצָּלוּי קָרוּי מְבוּשָּׁל. וְתַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מוּתָּר בַָּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. מַה נְפַק בֵּינֵיהוֹן. אָמַר. קוֹנָם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם בַּחַג. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָסוּר בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יֹאשַׁיָּה מוּתָּר. אוֹף רִבִּי יֹאשַׁיָּה מוֹדֶה שֶׁהוּא אָסוּר. לֹא אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה אֶלָּא לְחוֹמָרִן.
שאל רבBookmarkShareCopy

נדרים

גמ׳ תניא ר' יאשיה אוסר ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' (דברי הימים ב לה, יג) ויבשלו את הפסח באש כמשפט
שאל רבBookmarkShareCopy