דברים ד:טו מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי תרומות, תלמוד ירושלמי בבא קמא וברכות

משנה: הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה בָּאוּ וְאָמְרוּ לָהּ מֵת בַּעֲלֵיךְ אוֹ גִירְשָׁךְ. וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה וּבָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ מֵת רַבָּךְ אוֹ מְכָרָךְ לְיִשְׂרָאֵל אוֹ נְתָנָךְ בְּמַתָּנָה. אוֹ עֲשָׂאָךְ בֶּן חוֹרִין. וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה רִבִּי לִיעֶזֶר מְחַיֵיב קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵחַ פְּסוּלִין. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר. נוֹדַע שֶׁהוּא בַּעַל מוּם עֲבוֹדָתוֹ פְסוּלָה. וְכוּלָּם שֶׁהָיָה תְרוּמָה לְתוֹךְ פִּיהֶם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִבְלָעוּ וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר יִפְלוֹטוּ. אָמְרוּ לוֹ נִטְמֵאתָ וְנִטְמֵאת תְּרוּמָה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִבְלַע וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר יִפְלוֹט. טָמֵא הָיִית וּטְמֵאָה הָיְתָה תְרוּמָה אוֹ נוֹדַע שֶׁהוּא טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִיטְּלָה תְרוּמָתוֹ אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ אוֹ שֶׁטָּעֲמוּ טַעַם פִּישְׁפֵּשׁ לְתוֹךְ פִּיו הֲרֵי זֶה יִפְלוֹט.

משנה: הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵירוֹ נוֹתֵן לוֹ סֶלַע. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי מְנָה. סְתָרוֹ נוֹתֵן לוֹ מָאתַיִם זוּז לְאַחַר יָדוֹ נוֹתֵן לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. צָרַם בְּאָזְנוֹ תָּלַשׁ בְּשַׂעֲרוֹ רָקַק וְהִגִּיעַ בּוֹ הָרוֹק הֶעֱבִיר טַלִּיתוֹ מִמֶּנּוּ פָּרַע רֹאשָׁהּ שֶׁל אִשָּׁה נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וְהַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֲפִילוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל רוֹאִין אוֹתָן כְּאִילּוּ הֵן בְּנֵי חוֹרִין שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶן שֶׁהֵן בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁפָּרַע רֹאשָׁהּ שֶׁל אִשָּׁה וּבָאת לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה וְחִיְיבוֹ לִיתֵּן לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר לוֹ רִבִּי תֵּן לִי זְמָן וְנָתַן לוֹ. שִׁימְּרָהּ עוֹמֶדֶת עַל פֶּתַח חֲצֵירָהּ וְשִׁיבֵּר אֶת הַפַּךְ בְּפָנֶיהָ וּבוֹ כְאִיסָּר שֶׁמֶן גִּילַּת אֶת רֹאשָׁהּ וְהָיְתָה מְטַפַּחַת וּמַנַּחַת עַל רֹאשָׁהּ וְהֶעֱמִיד לָהּ עֵדִים וּבָא לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה אָמַר לוֹ לָזֶה אֲנִי נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר לוֹ לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם שֶׁהַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי פָּטוּר וַאֲחֵרִים שֶׁחָבְלוּ בוֹ חַיָיבִים. הַקּוֹצֵץ אֶת נְטִיעוֹתָיו עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי פָּטוּר וַאֲחֵרִים שֶׁקִצְּצוּ אֶת נְטִיעוֹתָיו חַיָיבִים.

ת"ר מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך בא שר אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום המתין לו עד שסיים תפלתו לאחר שסיים תפלתו א"ל ריקא והלא כתוב בתורתכם (דברים ד, ט) רק השמר לך ושמור נפשך וכתיב (דברים ד, טו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי