הַעֲנֵ֤יק תַּעֲנִיק֙ ל֔וֹ מִצֹּ֣אנְךָ֔ וּמִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶ֑ךָ אֲשֶׁ֧ר בֵּרַכְךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ תִּתֶּן־לֽוֹ׃
מסכת עבדים
השלים את שניו לא ישלחנו ריקם. דכתיב (דברים ט״ו:י״ג-י״ד) וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם העניק תעניק לו ראב״ע אומר אם מתברך הוא על רגלו מעניק לו ואם לאו אינו מעניק לו אר״ע בין כך ובין כך לא יפחות (ס"א לו) מחמשים זוז. בכל מעניקים חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות. אחד איש ואחד אשה אלא שהאיש קונה עבד עברי ואין האשה קונה עבד עברי:
תלמוד ירושלמי קידושין
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמָה הָעִבְרִיָיה יוֹצְאָה בְנִישּׂוּאִים מִקַּל וָחוֹמֶר. מָה אִם הַסֵּימָנִין שֶׁאֵינָן מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מֵרְשׁוּת הָאָב הֲרֵי הֵן מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מֵרְשׁוּת הָאָדוֹן. נִישּׂוּאִין שֶׁהֵן מוֹצִיאִין מֵרְשׁוּת הָאָב אֵינוֹ דִין שֶׁיּוֹצִיאוּ אוֹתָהּ מֵרְשׁוּת הָאָדוֹן. אָמַר לֵיהּ. אֲנִי אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלְּמִשְׁנָה. יְתֵירָה עָלָיו אָמָה הָעִבְרִיָיה. שֶׁהִיא קוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בַּסֵּימָנִין. בַּר פְּדָיָיה אָמַר. אָמָה הָעִבְרִיָיה יוֹצְאָה בְּמִיתַת רַבָּהּ. מַה טַעֲמָא. וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן וּכְתִיב וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם. הִקִּישׁ אָמָה עִבְרִיָיה לַנִּרְצָע. מַה הַנִּרְצָע יוֹצֵא בְּמִיתַת רַבּוֹ. אַף אָמָה עִבְרִיָּה יוֹצְאָה בְּמִיתַת רַבָּהּ. וְאַתְיָיא דְּבַר פְּדָיָיה כְּהָדֵין תַּנָּיָיא דְתַנֵּי. עֶבֶד עִבְרִי עוֹבֵד אֶת הַבֵּן וְאֵינוֹ עוֹבֵד אֶת הַבַּת. אָמָה הָעִבְרִיָה עוֹבֶדֶת אֶת הַבַּת וְאֵינָהּ עוֹבֶדֶת אֶת הַבֵּן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בֵּין עִבְרִיָּה בֵּין עִבְרִי אֵינָן עוֹבְדִין לֹא אֶת הַבֵּן וְלֹא אֶת הַבַּת. מַה מְקַיֵים הָדֵין תַּנָּיָיה וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן. פָּתַר לָהּ בְּהַעֲנָק. דְּתַנֵּי. אֵילּוּ שֶׁמַּעֲנִיקִין לָהֶם. הַיּוֹצֵא בַּשָּׁנִים וּבַיּוֹבֵל וְאָמָה הָעִבְרִיָּה שֶׁהִיא קוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בַּסֵּימָנִין. אֲבָל הַיּוֹצֵא בְּגֵירָעוֹן כֶּסֶף וּבְמִיתַת הָאָדוֹן אֵין מַעֲנִיקִין לָהֶן.
קידושין
מ"ט דתנא קמא דאמר מוכר עצמו אין מעניקין לו מיעט רחמנא גבי מכרוהו ב"ד (דברים טו, יד) הענק תעניק לו לו ולא למוכר עצמו