דברים טו:כב מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי ביצה, תלמוד ירושלמי תענית, בכורות ומכות

משנה: בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לַבּוֹר רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יֵרֵד הַמּוּמְחֶה וְיִרְאֶה אִם יֶשׁ בּוֹ מוּם יַעֲלֶה וְיִשְׁחוֹט. וְאִם לָאו לֹא יִשְׁחוֹט. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל שֶׁאֵין מוּמוֹ נִכָּר מֵעֲרֲב יוֹם טוֹב אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן:

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁמוֹנִים אֶלֶף פִּירְחֵי כְהוּנָּה נֶהֶרְגּוּ עַל דָּמוֹ שֶׁלְזְכַרְיָה. רִבִּי יוּדָן שָׁאַל לְרִבִּי אָחָא. אֵיכָן הָרְגוּ אֶת זְכַרְיָה. בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים אוֹ בְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ. לֹא בְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וְלֹא בְעֶזְרַת הַנָּשִׁים אֶלָּא בְעֶזְרַת הַכֹּהֲנִים. וְלֹא נָהֲגוּ בְדָמוֹ לֹא כְדַם הָאַיִל וְלֹא כְדַם הַצְּבִי. תַּמָּן כְּתִיב וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר. בִּרַם הָכָא כִּי דָמָהּ בְּתוֹכָהּ הָיָה עַל צְחִיחַ סֶלַע שָׂמָתְהוּ כָּל כָּךְ לָמָּה. לְהַעֲלוֹת חֵימָה וְלִנְקוֹם נָקָם נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע בְּלִי הִכָּסוֹת. שֶׁבַע עֲבֵירוֹת עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל בִּאוֹתוֹ הַיּוֹם. הָרְגוּ כֹהֵן וְנָבִיא וְדַיָין. וְשָׁפְכוּ דַם נָקִי. וְטְימְּאוּ אֶת הָעֲזָרָה. וְשַׁבָּת וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים הָיָה. וְכֵיוָן שֶׁעָלָה נְבוּזַרְאַדָּן לְכָאן רָאָה אֶת הַדָּם תּוֹסֵס. אָמַר לָהֶן. מַה טִיבוֹ שֶׁלָּזֶה. אָמְרוּ לֹו. דַּם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְאֵילִים שֶׁהָיִינוּ מַקְרִיבִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. מִיַּד הֵבִיא פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים וּשְׁחָטָן עָלָיו (וְאַדַּיִין) [ןָעַדַּיִין] הַדָּם תּוֹסֵס. וְכִיוָן שֶׁלֹּא הוֹדוּ לוֹ תְּלָיָין בְּגַרְדּוֹן. אָמְרוּ. הוֹאִיל וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוךְ הוּא רוֹצֶה לִתְבוֹעַ דָמוֹ מִּיָּדֵינוּ. אָמְרוּ לוֹ. דַּם כֹּהֵן וְנָבִיא וְדַיָין הוּא שֵׁהָיָה מִתְנַבֵּא עָלֵינוּ [כָּל מַה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לָנוּ]. וְעָמַדְנוּ עָלָיו וְהָרַגְנוּהוּ. מִיַּד הֵבִיא שְׁמוֹנִים אֶלֶף פִּירְחֵי כְהוּנָּה וּשְׁחָטָן עָלָיו. וְאַדַּיִין הַדָּם תּוֹסֵס. בְּהַהִיא שַׁעְתָּא נְזַף בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מַה אַתְּ בָּעֵי נוֹבַד כָּל אוּמָּתָךְ עֲלָךְ. מִיַּד נִתְמַלֵּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוךְ הוּא רַחֲמִים וְאָמַר. מַה אִם זֶה שֶׁהוּא בָשָׂר וָדָם וְאַכְָזָרִי נִתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל בָּנַיי. אָנִי שֶׁכָּתוּב בִּי כִּי אֵל רַחוּם יי אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבוֹתֶיךָ. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מִיַּד רָמַז לַדָּם וְנִבִלַע בִּמְקוֹמוֹ.

בעא מיניה רבינא מרב ששת מהו שמתפיסן לכל זבח שירצה א"ל אין מתפיסן מאי טעמא אמר ליה גמר בשעריך בשעריך מבכור מה בכור אין מתפיסן לכל זבח שירצה דכתיב (ויקרא כז, כו) אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה וגו' לא יקדיש איש אותו אף הני אין מתפיסן לכל זבח שירצה