דברים יב:ל מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי כלאים, תלמוד ירושלמי עבודה זרה, עבודה זרה וסנהדרין

מְנַיִין שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָיה נֶאֱמַר כָּאן פֶּן תִּקְדַּשׁ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן פֶּן תּוּקְדָּשׁ בּוֹ מַה פֶּן שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אָסוּר בַּהֲנָיָיה אַף פֶּן שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אָסוּר בַּהֲנָיָיה. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר נֶאֱמַר כָּאן פֶּן תִּקְדַּשׁ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מַה קדש הָאָמוּר לְהַלָּן אָסוּר בַּהֲנָיָיה אַף כָּאן אָסוּר בַּהֲנָיָיה. וְקָדֵשׁ אָסוּר בַּהֲנָיָיה. אָמַר רִבִּי חוּנָה בִּיאָתוֹ אֲסוּרָה בַּהֲנָיָיה. אִית דִּבְעֵי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינַא פֶּן תִּקְדַּשׁ פֶּן תּוּקַּד בָּאֵשׁ.

משנה: שָׁאַל פְּרִקְלוֹס בֶּן פְּלוֹסְלוֹס אֵֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּעַכּוֹ שֶׁהָיָה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטֵי אָמַר לוֹ כָּתוּב בְּתוֹרתְכֶם וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם. מִפְּנֵי מָה אַתָּה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְדוֹדִיטֵי. אָמַר לוֹ אֵין מְשִׁיבִין בַּמֶּרְחָץ. כְּשֶׁיָּצָא אָמַר לוֹ אֲנִי לֹא בָאתִי בִגְבוּלָהּ הִיא בָּאת בִּגְבוּלִי. אֵין אוֹמְרִים נַעֲשָׂה מֶרְחָץ נוֹי לְאַפְרוֹדִיטֵי אֶלָּא אוֹמְרִים נַעֲשִׂית אַפְרוֹדִיטֵי נוֹי לַמֶּרְחָץ. דָּבָר אַחֵר אִם נוֹתְנִין לְךָ מָמוֹן הַרְבֵּה אַתָּה נִכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּךָ עָרוֹם וּבַעַל קֶרִי וּמַשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ וְזוֹ עוֹמֶדֶת עַל פִּי הַבִּיב וְכָל אָדָם מַשְׁתִּינִין לְפָנֶיהָ. לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא אֱלֹהֵיהֶם. אֶת שֶׁהוּא נוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ אָסוּר. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ מוּתָּר:

א"ר אלעזר מנין לשוחט בהמה למרקוליס שהוא חייב שנאמר (ויקרא יז, ז) ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אם אינו ענין לכדרכה דכתיב (דברים יב, ל) איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם תנהו ענין לשלא כדרכה