וּבָ֤א הָאוֹת֙ וְהַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֞ה אַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתָּ֖ם וְנָֽעָבְדֵֽם׃
תלמוד ירושלמי סנהדרין
הלכה: וְהַמִּתְנַבֵּא בְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה כול׳. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. הַכֹּל הָיָה בִכְלָל לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. יָצָא לִידוֹן בֵּין בְּאוֹת בֵּין בְּמוֹפֶת בֵּין בָּעֲבוֹדָה זָרָה בֵּין בִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת. אֶלָּא שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה בֵּין שֶׁנִּתְכַּוֵון לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף בֵּין שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטְרִין אוֹתוֹ. וְדִבְרֵי חֲכָמִים סוֹקְלִין אוֹתוֹ. אֲבָל בְּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת דִּבְרֵי חֲכָמִים סוֹקְלִין אוֹתוֹ וְדִבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן יָבִין לֵיהּ פיונטייה.