וְדָרַשְׁתָּ֧ וְחָקַרְתָּ֧ וְשָׁאַלְתָּ֖ הֵיטֵ֑ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכ֣וֹן הַדָּבָ֔ר נֶעֶשְׂתָ֛ה הַתּוֹעֵבָ֥ה הַזֹּ֖את בְּקִרְבֶּֽךָ׃
תלמוד ירושלמי סנהדרין
הלכה: אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת כול׳. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בִּשְׁבִיל לָחוּס עַל מָמוֹן יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ. הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה חַיָיב לָזֶה. רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. הֵיךְ עָבְדִין עוֹבְדָא. אָמַר לֵיהּ. כְּרִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בִּשְׁבִיל לָחוּס עַל מָמוֹן יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ. הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה חַיָיב לָזֶה. זְעִיר בַּר חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה וְרַב יְהוּדָה. חַד אָמַר. וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב. וְחַד אָמַר. צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף. הָא כֵיצַד. אִם אַתְּ רוֹאֶה הַדִּין שֶׁיּוֹצֵא לַאֲמִיתוֹ חָקְרֵיהוּ וְאִם לָאו צַדְּקֵיהוּ.
תלמוד ירושלמי סנהדרין
מְנַיִין לְשֶׁבַע חֲקִירוֹת. תַּנָּא שְׁמוּאֵל הַזָּקֵן קוּמֵי רִבִּי אָחָא. וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן. אָמַר לֵיהּ. לָא תְהֵא קְרָא וַאֲזִיל אֶלָּא וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהוּגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב. הֵיטֵב הֵיטֵב לִגְזֵירָה שָׁוָה. לִיתֵּן [לְ]כָל אַחַת וְאַחַת שְׁמוּעָה שְׁאֵלָה דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה. רִבִּי יִצְחָק מַקְשֵׁי לָהּ. הֲווֹן תְּפִיסִין בְּחַד לֵיסְטֵיס דְּטִיבֵּרִיָּא אָמְרִין. כְּדוֹן קְטוֹל כְּדוֹן קְטַל. וּמְנַיִין לָזֶה שֶׁבַע חֲקִירוֹת. אִיסִּי אָמַר. כָּל זְמַן שֶׁאִילּוּ הָעֵדִים יְכוֹלִין לְהִזְדַּמֵּם עַל אוֹתָהּ עֵדוּת אֵין הַהוֹרֵג נֶהֱרָג.
סנהדרין
שנאמר (ויקרא כד, כב) משפט אחד יהיה לכם ומה טעם אמרו דיני ממונות לא בעינן דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין