פֶּן־יִרְדֹּף֩ גֹּאֵ֨ל הַדָּ֜ם אַחֲרֵ֣י הָרֹצֵ֗חַ כִּי־יֵחַם֮ לְבָבוֹ֒ וְהִשִּׂיג֛וֹ כִּֽי־יִרְבֶּ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ וְהִכָּ֣הוּ נָ֑פֶשׁ וְלוֹ֙ אֵ֣ין מִשְׁפַּט־מָ֔וֶת כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃
תלמוד ירושלמי סנהדרין
כְּתִיב אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. בַּמַּחְתֶּרֶת אֵין לוֹ דָּמִים חוּץ לַמַּחְתֶּרֶת יֵשׁ לוֹ דָּמִים. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. אֲפִילוּ חוּץ לַמַּחְתֶּרֶת אֵין לוֹ דָּמִים. לְפִי שֶׁמָּמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם חָבִיב עָלָיו כְנַפְשׁוֹ. חֲמִי לֵיהּ אֲזִיל בָּעֵי מֵיסַב מָמוֹנֵיהּ מִינֵּיהּ וְקָאִים עֲלוֹי וְקָטְלֵיהּ. רַב הוּנָא אָמַר. נָטַל אֶת הַכִּיס וְהָפַךְ אֶת פָּנָיו לָצֵאת וְהָלַךְ לוֹ וְעָמַד עָלָיו וַהֲרָגוֹ אֵין הַהוֹרְגוֹ נֶהֱרַג. מַה טַעֲמָא דְרַב הוּנָא. כִּי יֵחַם לְבָבוֹ. רַב אָמַר. כָּל דְּיֵיתֵי עֲלַי אֲנָא קְטַל לֵיהּ חוּץ מֵחֲנַנְיָה בֶן שִׁילָא דַּאֲנָא יְדַע דְלָא אֲתִי אֶלָּא מֵיסַב מְגוּסָתֵיהּ מִינַּיי. אֲמַר רִבִּי יִצְחָק. מִכֵּיוָן דְּאַבְרֵי לִיבֵּיהּ עֲלוֹי לְמֵיעֲבֲד לֵיהּ דָּא מִילְּתָא אֵין זֶה חֲנַנְיָה בֶן שִׁילָא.
מכות
אמר רב הונא רוצח שגלה לעיר מקלט ומצאו גואל הדם והרגו פטור קסבר (דברים יט, ו) ולו אין משפט מות בגואל הדם הוא דכתיב