דברים יט:יט מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי מכות, תלמוד ירושלמי בבא קמא, תלמוד ירושלמי תרומות ותלמוד ירושלמי סוטה

הלכה: כֵּיצַד הָעֵדִים נַעֲשִׂין זוֹמְמִין כול׳. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. הַכֹּל הָיָה בִכְלָל לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. יָצָא וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו. אֶת שֶׁאַתְּ יָכוֹל לְקַיֵים בּוֹ וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם וגו׳ אַתְּ מְקַיֵים בּוֹ (לֹא תַעֲנֶה) [וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת]. וְאֶת שֶׁאֵין אַתְּ יָכוֹל לְקַיֵים בּוֹ וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו (אֵין) אַתְּ מְקַיֵים בּוֹ לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ. דָּבָר אַחֵר. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ. לֹא לְזַרְעוֹ.

רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ. שְׁנֵי דְבָרִים מְסוּרִין לְבֵית דִּין אַתְּ תּוֹפֵשׂ אֶחָד מֵהֶן. יָצָא דָבָר שֶׁהוּא מָסוּר לַשָּׁמַיִם.

כְּתִיב עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן. וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ. אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. יֹאמַר שׁוֹגֵג וְאַל יֹאמַר מֵזִיד. שֶׁאִילּוּ נֶאֱמַר שׁוֹגֵג וְלֹא נֶאֱמַר מֵזִיד הָיִיתִי אוֹמֵר. שׁוֹגֵג יְשַׁלֵּם מָמוֹן מֵזִיד [יִקְטַע אֶת יָדוֹ. הֲוֵי צוֹרֶךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר מֵזִיד. אוֹ אִילּוּ נֶאֱמַר מֵזִיד וְלֹא נֶאֱמַר שׁוֹגֵג הָיִיתִי אוֹמֵר. מֵזִיד יְשַׁלֵּם מָמוֹן שׁוֹגֵג] לא יְשַׁלֵּם כְּלוּם. הֲוֵי צוֹרֶךְ לוֹמַר שׁוֹגֵג וְצוֹרֶךְ לוֹמַר מֵזִיד. שֶׁאִם הָיָה סוּמֶא וְסִימָּא אֵת עֵינוֹ קִיטֵּעַ וְקִיטַּע אֶת יָדוֹ הֵיאַךְ זֶה מִתְקַיֵים וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֵשׂוֹת לְאָחִיו. מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא מָמוֹן.