דברים כא:יט מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי סנהדרין, מכות, אבות דרבי נתן וסנהדרין

משנה: הָיָה אֶחָד מֵהֶם גִּידֵּם אוֹ חִיגֵּר אוֹ אִילֵּם אוֹ סוּמֶא אוֹ חֵרֵשׁ אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה שֶׁנֶּאֱמַר וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְלֹא גִידְּמִין. וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ וְלֹא חִיגְּרִים וְאָמְרוּ וְלֹא אִלְּמִין בְּנֵנוּ זֶה וְלֹא סוּמִים אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ וְלֹא חֵרְשִׁים. מַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלשָׁה וּמַלְקִין אוֹתוֹ. חָזַר וְקִילְקֵל נִדּוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. וְאֵינוֹ נִסְקַל עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁלשָׁה הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנֶּאֱמַר בְּנֵנוּ זֶה זֶה הוּא שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם.

ועיר שאין בה זקנים ר' אמי ורבי אסי חד אמר נעשה בה בן סורר ומורה וחד אמר אין נעשה בה בן סורר ומורה למ"ד אין נעשה בה בן סורר ומורה בעינן (דברים כא, יט) זקני עירו וליכא למ"ד נעשה בה בן סורר ומורה מצוה בעלמא

אין ירושלים מטמאה בנגעים. ואין נידונית בעיר הנדחת. ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות וצינורות לרשות הרבים מפני אהל (המת ו) הטומאה. ואין מלינין בה את המת. ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם. ואין עושין בה מקום לגר ותושב. ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וחולדה הנביאה שהיו שם מימות נביאים הראשונים (וכשפינו את הקברות מפני מה לא פינום) אמרו מחילה היתה שם שהיתה מוציאה הטומאה לנחל קדרון. ואין נוטעים בה נטיעות. ואין עושין בה גנות ופרדסין חוץ מגנות וורדים שהיו שם מימות נביאים הראשונים. ואין מגדלין בה (אווזין ו) תרנגולין ואין צ״ל חזירים. אין מקיימין בה אשפתות מפני הטומאה. ואין מקיימין בה סורר ומורה דברי רבי נתן שנאמר (דברים כ״א:י״ט) ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו ואין זה עירו ואין זה מקומו. אין מוכרין בה בתים [אלא] מן הקרקעות ולמעלה. ואין [מוכרין הבית לצמיתות] בתוכה לאחר י״ב חדש. ואין לוקחין בה שכר מטות ומצעות רבי יהודה אומר אף שכר המטות והמצעות [לא היו לוקחין בה]. עורות קדשים מה היו עושין בהן נותנין אותן לבעלי אושפיזין. רשב״ג אומר אכסניים  היו שרויים מבפנים ובעלי אושפיזין מבחוץ. אכסניים היו מערימין ונוטלין כבשים המצויירין שעורותיהן יפה בד׳ וה׳ סלעים ונותנין לבעלי אנשי ירושלים ובה [בעלי בתים] היו משתכרין: