וְאָמַ֛ר אֲבִ֥י הנער [הַֽנַּעַרָ֖ה] אֶל־הַזְּקֵנִ֑ים אֶת־בִּתִּ֗י נָתַ֜תִּי לָאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה לְאִשָּׁ֖ה וַיִּשְׂנָאֶֽהָ׃
תלמוד ירושלמי יבמות
משנה: בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים אֵין מְמֵאֲנִין אֶלָּא אֲרוּסוֹת. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אֲרוּסוֹת וּנְשׂוּאוֹת. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים בַּבַּעַל וְלֹא בַיָּבָם וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בַּבַּעַל וּבַיָּבָם. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים בְּפָנָיו וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בְּפָנָיו וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים בְּבֵית דִּין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בְּבֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין. אָמְרוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי מְמֵאֶנֶת הִיא קְטַנָּה אֲפִילוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי אֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶבְקֵר. אֶלָּא מְמֵאֶנֶת וּמַמְתֶּנֶת עַד שֶׁתַּגְדִּיל וּתְמֵאֵן וְתִינָּשֵׂא.
תלמוד ירושלמי יבמות
בִּתּוֹ. וּבִתּוֹ מְמֵאֶנֶת. וְלֹא כְנִישּׂוּאֵי תוֹרָה הִיא. אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תִּיפְתָּר בִּקְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּרְשָה. שֶׁהִיא כִיתוֹמָה בְחַיֵי אָבִיהָ.
קידושין
ואימא לדידה הכי השתא אביה מקבל קידושיה דכתיב (דברים כב, טז) את בתי נתתי לאיש הזה ואיהי שקלה כספא