דברים כז:יג מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי סוטה, שבועות וסוטה

כַּהֲנָא אָמַר. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חוֹלְקִין כָּאן כָּךְ הֵן חוּלְקִין בִּתְחִילַּת הַחוּמָשׁ הַשֵּׁינִי. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חוֹלְקִין כָּאן כָּךְ הֵן חוֹלְקִין בִּדְגָלִים. בְּנֵי לֵאָה מִיכָּן. וּבְנֵי רָחֵל חַד מִיכָּן וְחַד מִיכָּן. וּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת בְּאֶמְצָע. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. טַעֲמָא דְהָדֵין תַּנָּיָיה שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב עַבְדִּי יִשְׂרָאֵל מְקוֹרָאִי. מַה הַתִּקְרָה הַזּוֹ עוֹבְיָיהּ דְּהֵן גַּבֵּי קוֹטְנָהּ דְּהָהֵן וְעוֹבְיָהּ דְּהֵן גַּבֵּי קוֹטְנָהּ דְּהָהֵן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִין כָּאן כָּךְ הֵן חֲלוּקִין בְּאַבְנֵי אֵפוֹד. בְּמִלּוּאוֹתָם. כְּדֵי שֶׁיְּהוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה מִיכָּן וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה מִיכָּן. וַהֲלֹא אֵינָן אֶלָּא אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בִּנְיָמִן דִוְתוֹלְדוֹתָם מָלֵא. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר זְבִידָא. יְהוֹסֵף מָלֵא. עָדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ. וַהֲלֹא אֵינָן אֶלָּא עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה מִיכָּן וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה מִיכָּן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בִּנְיָמִן הָיָה חָצוּי. בִּן מִיכָּן יָמִין מִיכָּן. אָמַר רִבִּי זְבִידָה. וְיֵאוּת. מִי כְתִיב שִׁשָּׁה שְׁמוֹתָם. לֹא. אֶלָּא מִשְּׁמוֹתָם. מִשְּׁמוֹתָם וְלֹא כָל שְׁמוֹתָם. הָרִאשׁוֹנִים נִכְתָּבִין מִימִינוֹ שֶׁלַּכֹּהֵן גָּדוֹל מִשְּׂמֹאלוֹ שֶׁלַּקּוֹרֵא. וְהָאַחֲרוֹנִים נִכְתָּבִין מִשְּׂמֹאלוֹ שֶׁלַּכֹּהֵן גָּדוֹל מִימִינוֹ שֶׁלַּקּוֹרֵא. הָרִאשׁוֹנִים אֵינָן נִכְתָּבִין עַל סֵדֶר. שֶׁיְּהוּדָה מֶלֶךְ. הָאַחֲרוֹנִים נִכְתָּבִין עַל סֵדֶר.

בו קללה דכתיב (דברים כז, יג) ואלה יעמדו על הקללה וכתיב (דברים כז, טו) ארור האיש אשר יעשה פסל וגו'

ת"ר (דברים יא, כט) ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה וגו מה תלמוד לומר אם ללמד שתהא ברכה על הר גריזים וקללה על הר עיבל הרי כבר נאמר (דברים כז, יב) אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים וכתיב (דברים כז, יג) ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל אלא להקדים ברכה לקללה