וַיִּתְּשֵׁ֤ם יְהוָה֙ מֵעַ֣ל אַדְמָתָ֔ם בְּאַ֥ף וּבְחֵמָ֖ה וּבְקֶ֣צֶף גָּד֑וֹל וַיַּשְׁלִכֵ֛ם אֶל־אֶ֥רֶץ אַחֶ֖רֶת כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
תלמוד ירושלמי סנהדרין
משנה: עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזוֹר שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּשְׁלִיכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. מָה הַיּוֹם הַזֶּה הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר אַף הֵן הוֹלְכִין וְאֵינָן חוֹזְרִין דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כַּיּוֹם הַזֶּה מָה הַיּוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר אַף הֵן כְּשֶׁהָיָה אֲפֵלָה לָהֶן עֲתִידָה לֵיאוֹר לָהֶן:
אבות דרבי נתן
עשרת השבטים לא חיין ולא נידונין שנ׳ (דברים כ״ט:כ״ז) ויתשם ה׳ מעל אדמתם [וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה]. רשב״י אומר מה היום ([הזה אשר מרדו בו]) הולך ואינו חוזר אף הם אינם חוזרין. ר״ע אומר מה היום מאפיל ומאיר אף אפילה שלהן עתידה להאיר. (ר״ג אומר הרי הוא אומר (דברים י״א:כ״א) למען ירבו ימיכם וימי בניכם ואומר (שם כד) לא יומתו אבות על בנים כל זמן שהאב מאריך ימים הבן מאריך ימים [אין האב מאריך ימים אין הבן מאריך ימים] רבי יוסי הגלילי מסייע לר״א ור״ג מסייע לרבי יהושע):