וַיֹּאמַ֗ר יְהוָ֞ה מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֙יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִֽימִינ֕וֹ אשדת [אֵ֥שׁ] [דָּ֖ת] לָֽמוֹ׃
תלמוד ירושלמי שקלים
אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. אִיתְקַשְׁיָית קוֹמֵי רִבִּי פִינְחָס. אַתְיָא כְרִבִּי יוּדָה וְלָא אַתְיָא כְרִבִּי מֵאִיר. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. לָקוֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְשַׂמְתֶּם אוֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְי וגו׳. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה דוּ אָמַר. אֵיכָן הָיָה סֵפֶר תּוֹרָה נָתוּן. כְּמִין גְּלוֹסֳּקוֹס עָשָׂה לוֹ מִבַּחוּץ וְהָיָה סֵפֶר תּוֹרָה נָתוּן לְתוֹכוֹ. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. וְנָתַתָּה אֶת הַכַּפּוֹרֶת עַל הָאָרוֹן מִלְמָעְלָה וגו׳. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר דוּ אָמַר. אֵין מוּקְדָּם וּמְאוּחַר בַּתּוֹרָה. אֶלָּא וְאֶל הָאָרוֹן תִּתֵּן אֵת הָעֵדוּת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ. וְאַחַר כָּךְ וְנָתַתָּה אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרוֹן מִלְמָעְלָה. רִבִּי פִינְחָס בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוךְ הוּא לְמֹשֶׁה נְתָנָהּ לוֹ אֵשׁ לְבָנָה חָרוּתָה בְאֵשׁ שְׁחוֹרָה. הִיא אֵשׁ מוּבְלֶלֶת בְאֵשׁ חֲצוּבָה מֵאֵשׁ וּנְתוּנָה מֵאֵשׁ. הָדָא הוּא דִכְתִיב מִימִינוֹ אֵשְׁ דָּת לָמוֹ.
תלמוד ירושלמי בבא קמא
הלכה: שׁוֹר שֶׁלַּיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁלַּנָּכְרִי כול׳. רַב אָמַר. רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם. הִתִּיר מָמוֹנָן שֶׁלַּגּוֹיִם. חִזְקִיָּה אָמַר. הוֹפִיעַ מֵהַר פָּרָן. וְהוֹפִיעַ פָּנִים כְּנֶגֶד אוּמּוֹת הָעוֹלָם. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. הוֹרִידָן מִנִּכְסֵיהֶן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כְּדִינֵיהֶן. אָמַר רִבִּי לָא. לֹא עַל הָדָא אִיתְאֲמָרַת אֶלָּא בְהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי חִיָיה. שׁוֹר שֶׁלַּגּוֹי שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁלַּגּוֹי אַחֵר חֲבֵירוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו לָדוּן כְדִינֵי יִשְׂרָאֵל בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. עַל הָדָא אִתְאֲמָרַת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּדִינֵיהֶן.
מסכת סופרים
אין פוחתין בתורה פחות מג׳ דפין אבל קורין באחד ואין נמנעין ומצוה בגדול לגללו הגולל ס"ת גוללו כנגד התפר אבל לא כנגד היריעה ס"ת לא יהדקנו מתוכו אבל מהדקו מבחוץ והנותן ס"ת לחבירו לא יתנהו אלא בימין והמקבל לא יקבלנו אלא בימין שכן נתינתו מהר סיני שנאמר (דברים ל) מימינו אש דת למו א"ר שפטאי א"ר יוחנן הקורא בלא נעימה והשונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ׳:כ״ה) וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים: