דניאל א:ח מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי סנהדרין, תלמוד ירושלמי שבת, תלמוד ירושלמי עבודה זרה ועבודה זרה

וְכִי מָה עָשָׂה בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַל יְדֵי שֶׁנָּתַן עֵצָה לְבָלָק בֶּן צִפּוֹר לְהַפִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב. אָמַר לוֹ. אֱלוּהַּ שֶׁלְּאוּמָּה הַזּוֹ הוּא שׂוֹנֶא אֶת זְנוּת. אֶלָּא הֶעֱמִידוּ בְנוֹתֵיכֶם בְּזִימָּה וְאַתֶּם שׁוֹלְטִין בָּהֶן. אֲמַר לֵיהּ. וּמִישְׁמַע לִי אִינּוּן. אֲמַר לֵיהּ. אֲקִים בִּנְתָּךְ קוֹמוֹי וִינּוּן חַמְיָין וְשָׁמְעִין לָךְ. הָדָא הִיא דִכְתִיב רֹאשׁ אוּמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא. מָה עָשׂוּ. בָּנוּ לָהֶן קִנְקְלִין מִבֵּית הַיְשִׁימוֹן עַד הַר הַשֶּׁלֶג וְהוֹשִׁיבוּ שָׁם נָשִׁים מוֹכְרוּת מִינֵי כִיסְנִין. הוֹשִׁיבוּ אֶת הַזְּקֵינָה מִבַּחוּץ וְאֶת הַנַּעֲרָה מִבִּפְנִים. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין. וְהָיָה אֶחָד מֵהֶן יוֹצֵא לְטַיֵיל בַּשּׁוּק וְלִיקַּח לוֹ חֵפֶץ מִן הַחֶנְוָונִי. וְהָיְתָה הַזְּקֵינָה מוֹכֶרֶת לוֹ אֶת הַחֵפֶץ בְּשָׁוְייוֹ וְהַנַּעֲרָה אוֹמֶרֶת לוֹ. בֹּא וְטוֹל לָךְ בְּפָחוּת. כֵּן בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְכֵן בַּיּוֹם הַשֵׁנִי וְכֵן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ. מִיכָּן וְהֵילַךְ אַתָּה כְבֶן בַּיִת. הִיכָּנֵס וּבוֹר לָךְ. וְכֵיוָן שֶׁהָיָה נִכְנַס הָיָה שָׁם צַרְצוּר מָלֵא יַיִן מִן הַיַּיִן הָעֲמוֹנִי שֶׁהוּא קָשֶׁה וְהוּא מְפַתֶּה אֶת הַגּוּף לִזְנוּת. וְהָיָה רֵיחוֹ מְפַעְפֵעַ. וְאַדַּיִין לֹא נֶאֱסָר (יֵיְנָן שֶׁלְּגוֹיִם) [יַיִן נֶסֶךְ] עַל יִשְׂרָאֵל. וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ. רְצוֹנְךָ לִשְׁתּוֹת כּוֹס יַיִן. וְהוּא אוֹמֵר לָהּ. הֵין. וְהִיא נוֹתֶנֶת לוֹ וְהוּא שׁוֹתֶה. וְכֵיוָן שֶׁהוּא שׁוֹתֶה הָיָה הַיַיִן בּוֹעֵר בּוֹ כִכְרִיסָה שֶׁלַּחֲכִינָה. וְהוּא אוֹמֵר לָהּ. הִישָּׁמְעִי לִי. וְהִיא אוֹמֶרֶת לוֹ. רְצוֹנְךָ שֶׁאֶשְׁמַע לָךְ. וְהוּא אוֹמֵר. הֵין. מִיָּד הָיְתָה מוֹצִיאָה לוֹ טִפּוֹס שֶׁלִּפְעוֹר מִתּוֹךְ חֵיקָהּ שֶׁלָּהּ וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ. הִשְׁתַּחֲוֶה לָזֶה וַאֲנִי נִשְׁמַעַת לָךְ. וְהוּא אוֹמֵר לָהּ. וְכִי לַעֲבוֹדָה זָרָה אֲנִי מִשְׁתַּחֲוֶה. וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ. אֵין אַתְּ מִשְׁתַּחֲוֶה אֶלָּא בִּמְגַלֶּה עַצְמָךְ לוֹ. זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים. הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ. וְהַזּוֹרֵק אֶבֶן לְמֶרְקוּלִיס זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ. וְהָיָה שָׁם צַרְצוּר מָלֵא יַיִן מִן הַיַּיִן הָעֲמוֹנִי שֶׁהוּא קָשֶׁה שֶׁהוּא מְפַתֶּה אֶת הַגּוּף לִזְנוּת וְהָיָה רֵיחוֹ מְפַעְפֵעַ. וְאַדַּיִין לֹא נֶאֱסָר יַיִן נֶסֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ. רְצוֹנְךָ לִשְׁתּוֹת כּוֹס יַיִן. וְהוּא אוֹמֵר הֵין. וְהִיא נוֹתֶנֶת לוֹ וְהוּא שׁוֹתֶה. כֵּיוָן שֶׁהוּא שׁוֹתֶה הָיָה הַיַיִן בּוֹעֵר בּוֹ כִכְרִיסָה שֶׁלְּעַכְנָא. וְהוּא אוֹמֵר לָהּ. הִישָּׁמְעִי לִי. וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ. הִינָּזֵר מִתּוֹרַת מֹשֶׁה וַאֲנִי נִשְׁמַעַת לָךְ. הָדָא הִיא דִכְתִיב הֵמָּה בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבּוֹשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁיקּוּצִים כְּאָהֳבָם. עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ שִׁיקּוּצִים לָאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

שַׁמָנָן. מִי אָסַר אֶת הַשֶּׁמֶן. רַב יְהוּדָה אָמַר. דָּנִיאֵל אָסַר אֶת הַשֶּׁמֶן. וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִיבּוֹ אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאַל בְּפַת בַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו. רִבִּי אָחָא רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְאִית דְּאָמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שֶׁהָיוּ עוֹלִין עָלָיו לְהַר הַמֶּלֶךְ וְנֶהֱרָגִין עָלָיו.

מִי אָסַר אֶת הַשֶּׁמֶן. רַב יְהוּדָה אָמַר. דָּנִיֵּאל אֲסָרוֹ. וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ וגו׳.