הושע ד:יא מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי כתובות, גיטין ויומא

יַיִן אֵין לָהּ שֶׁאֵין עֲנִייוֹת יִשְׂרָאֵל שׁוֹתוֹת יַיִן. וַעֲשִׁירוֹת שׁוֹתוֹת. וְהָתַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְמָרְתָא בַת בֳּיֵיתוֹס שֶׁפָּסְקוּ לָהּ חֲכָמִים סָאתַיִים יַיִן בְּכָל יוֹם. וּבֵית דִּין פּוֹסְקִין יַיִן. אָמַר רִבִּי חִיָיה בַר אָדָא. עַל שׁוּם זְנוּת יַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב. וְהָא תַנִּינָן. אִם הָיְתָה מֵנִיקָה פּוֹחְתִין לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ. מָהוּ מוֹסִיף. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. יַיִן שֶׁהוּא מַרְבֶּה אֶת הֶחָלָב. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף לְתַבְשִׁילָהּ פָּסְקוּ. אַף עַל פִּי כֵן קִילְּלָה אוֹתָן וְאָמְרָה לָהֶן. כָּךְ תִּתְּנוּ לִבְנוֹתֵיכֶם. אָמַר רִבִּי אָחָא. וְעָנִינוּ אַחֲרֵיהָ אָמַן. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק. אֶרְאֵה בַנְּחָמָה אִם לֹא רְאִיתִיהָ מְלַקֶּטֶת שְׂעוֹרִים מִבֵּין טַלְפֵי סוּסִים בְּעַכּוֹ. וְקָרָאתִי עָלֶיהָ הַפָּסוּק הַזֶּה הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנוּגָה וגו׳. אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִיקְּבֵי הַצֹּאן וגו׳. וְהָתַנֵּי מַעֲשֶׂה בְמִרְיָם בִּתּוֹ שֶׁלְּשִׁמְעוֹן בֶּן גּוֹרְיוֹן שֶׁפָּסְקוּ לָהּ חֲכָמִים בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת דֵּינָר קוּפָּה בְשָׂמִים בְּכָל יוֹם וְלֹא הָיְתָה אֶלָּא שׁוֹמֶרֶת יָבָם. אַף עַל פִּי כֵן קִילְּלָה אוֹתָן וְאָמְרָה לָהֶן. כָּךְ תִּתְּנוּ לִבְנֹתֵיכֶם. אָמַר רִבִּי אָחָא. וְעָנִינוּ אַחֲרֵיהָ אָמֵן. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק. אֶרְאֵה בַנְּחָמָה אִם לֹא רְאִיתִיהָ קְשׁוּרָה בִשְׂעָרָהּ בִּזְנַב הַסּוּס בְּעַכּוֹ וְקָרָאתִי עָלֶיהָ הַפָּסוּק הַזֶּה הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנוּגָה כול׳.

כי אתא סייריה לגושפנקא גלייה אשכחיה חמרא אמר כתיב (משלי כ, א) לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו לא יחכם וכתיב (הושע ד, יא) זנות ויין ותירוש יקח לב לא אישתי כי צחי לא סגיא ליה אישתי רוה וגנא

והא כתיב (הושע ד, יא) זנות ויין ותירוש יקח לב אלא דכולי עלמא תירוש חמרא הוא ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם