ויקרא ב:יא מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי פסחים, כריתות, שבועות וסוטה

תַנֵּי חִזְקִיָּה. לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי. הַתּוֹרָה קָרְאָת אוֹתוֹ זִבְחִי. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִילוּלֵי דְתַנִּיתָהּ חִזְקִיָּה מָצִינוּ דָבָר פָּסוּל וְחַיָיבִין עָלָיו חַטָּאת. הַמְחַמֵּץ אֶת הַפְּסוּלָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חַיָיב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. פָּטוּר. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. חַיָיב. בְּשֶׁנִּפְסְלָה מַחְמַת חִימּוּצָהּ. מָאן דְּאָמַר. פָּטוּר. בְּשֶׁלֹּא נִפְסְלָה מַחְמַת חִימּוּצָהּ.

אֵין לָשִׁין מַצָּה בְמַשְׁקִין אֲבָל מְקַטְּפִין אוֹתָהּ בְּמַשְׁקִין. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. אֲנִי הָיִיתִי עִם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּסְפִינָה וְלַשְׁתִּי מַצָּתָן בְּמַשְׁקִין. אֵין לָשִׁין מַצָּה בְרוֹתְחִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹלְטִין. וְלֹא בְפוֹשְׁרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצִין. אֲבָל לָשִׁין אוֹתָן בְּצוֹנִין. וְהָא תַנִּינָן. כָּל הַמְּנָחוֹת נִילוֹשׁוֹת בְּפוֹשְׁרִין [וּמְשַׁמְּרָן שֶׁלֹּא יַחֲמִיצוּ]. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תַּמָּן הַדָּבָר מָסוּר לַכֹּהֲנִים וְהַכֹּהֲנִים זְרִיזִין הֵן. וְהָכָא הַדָּבָר מָסוּר לַנָּשִׁים וְהַנָּשִׁים עֲצֵילוֹת הֵן. לֹא צוּרְכָה דְלֹא. הַכֹּהֲנִים עַצְמָן מָהוּ שֶׁיְּלוֹשׁוּ מַצַָּתָן בְּפוֹשְׁרִין. יָיבֹא כְהָדָא תַנָּא. רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי. נִדָּה חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת. [כֹּהֶנֶת אֵינָהּ חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת. נִדָּה כֹהֶנֶת חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת.] שֶׁלֹּא לַחֲלוֹק בֵּין נִידָּה לְנִידָּה. וְהָכָא שֶׁלֹּא לַחֲלוֹק בֵּין מַצָּה לְמַצָּה.

ואם נתן בה דבש פסלה חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה רש"א הצרי אינו אלא שרף [הנוטף] מעצי הקטף בורית כרשינה ששפין בה את הציפורן כדי שתהא נאה יין קפריסין ששורין בו את הציפורן כדי שתהא עזה והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש