ויקרא ג:יז מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי נזיר, תלמוד ירושלמי יבמות, מסכת שמחות ותלמוד ירושלמי דמאי

אַזְהָרָה לָאוֹכֵל נְבֵילוֹת מְנַיִין. לא תֹאכְלוּ כָּל נְבֵילָה. עַד כְּדוֹן נְבֵילָה. טְרֵיפָה מְנַיִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נְבֵילָה וְכָל נְבֵילָה. לְרַבּוֹת הַטְּרֵיפָה. הָאוֹכֵל אֵבֶר מִן הַחַי מִטְּרֵיפָה. רִבִּי יָסָא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חַיָיב שְׁתַּיִם. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לא תֹאכַל כָּל נְבֵילָה. וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אָמְרֵי חֲבֵרִין קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אַתְיָיא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵיפָה לֹא תֹאכֵלוּ. אַל תְּהֵא תוֹלֵשׁ וְאוֹכֵל מִן הַבְּהֵמָה כְּדֵרֵךְ שֶׁאַתָּה תוֹלֵשׁ מֵהַקַּרְקַע וְאוֹכֵל. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חֲבֵרַיֵיה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לא סָבַר בִּטְרֵיפָה כְּרִבִּי יוֹחָנָן. אִין יִסְבּוֹר כֵּן שֶׁיְּהֵא חַיָיב שְׁתַּיִם. אָמַר לוֹן. אֲפִילוּ דְיִסְבּוֹר כֵּן לֹא יְהֵא חַיָיב אֶלָּא אַחַת. שָׁנְיָיא הִיא שֶׁחָזַר וְכָלַל. הָתִיבוֹן. חֵלֶב לֹא תֹאכֵלוּ. וְדָם לֹא תֹאכֵלוּ. וּכְתִיב כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ. מֵעַתָּה מִכֵּיוָן שֶׁחָזַר וְכָלַל לֹא יְהֵא חַיָיב אֶלָּא אַחַת. אָמַר לוֹן. אִילּוּ הָיָה כָתוּב חֵלֶב וְדָם יְאוּת. לֵית כְּתִיב אֶלָּא כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם. לְחַיֵיב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְהָא כְתִיב וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה. וּכְתִיב מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל. מֵעַתָּה מִכֵּיוָן שֶׁחָזַר וְכָלַל לֹא יְהֵא חַיָיב אֶלָּא אַחַת. אָמַר לוֹן. אִילּוּ הֲוָה כָתוּב מֵחַרְצַנִּים וְזָג יְאוּת. לֵית כְּתִיב אֶלָּא מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג. לְחַיֵיב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

לֹא מִסְתַּבְּרָא דְּלֹא נִיסֵּית בִּרְשׁוּת מוּתֶּרֶת. שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת אֲסוּרָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן עָשׂוּ בֵית דִּין הוֹרָיָיתָן בְּזָדוֹן אִישׁ וְאִשָּׁה. נִישֵּׂאת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת כְּשִׁגְּגַת אִישׁ וְאִשָּׁה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן פְּטוּרָה אֶלָּא חַיֶיבֶת. הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וִיהֵא כֵן בְּהוֹרָיָיה. בְּשֶׁהוֹרוּ מוּתָּר לָבוֹא עַל אֵשֶׁת אִישׁ. וְלֹא עֲקִירַת גּוּף הוּא. בְּשֶׁהוֹרוּ עַד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲסוּרָה מִיכָּן וְאֵילַךְ מוּתֶּרֶת. וִיהֵא כֵן בְּקִילְקוּל. הַקִּילְקוּל דּוֹמֶה לַאֲכִילַת חֵלֶב וְדָם. בְּשֶׁהוֹרוּ מוּתָּר לֶאֱכֹל חֵלֶב וְדָם.

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר זקן שאכל את החלב או שחלל את השבת מת בהכרת וכי מה מודיענו שמיתתם בהכרת אלא שמת לשלשה מת בהכרת לארבעה מיתה חטופה המת לששה מיתה האמורה בתורה וכו׳. א"ר יהודה חסידים הראשונים היו מתייסרין בחולי מעיים כעשרים יום קודם מיתתן כדי למרק את הכל כדי שיבואו זכאין לעתיד לבא שנא׳ (משלי כ״ז:כ״א) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו: