וְנָתַן֩ הַכֹּהֵ֨ן מִן־הַדָּ֜ם עַל־קַ֠רְנוֹת מִזְבַּ֨ח קְטֹ֤רֶת הַסַּמִּים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֣ת ׀ כָּל־דַּ֣ם הַפָּ֗ר יִשְׁפֹּךְ֙ אֶל־יְסוֹד֙ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֔ה אֲשֶׁר־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
תלמוד ירושלמי יומא
הַקּוֹדֶשׁ. צָרִיךְ לְכַוֵּין כְּנֶגֶד הַקּוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי נֶחֶמְיָה. לְפִי שֶׁמָּצָאנוּ בַּפָּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁהוּא עוֹמֵד חוּץ לַמִּזְבֵּחַ וּמַזֶּה עָל הַפָּרוֹכֶת בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזֶּה. יָכוֹל אַף זֶה כֵן. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר לִפְנֵי י״י. וְאֵיכָן הָיָה. לִפְנִים מִן הַמִּזְבֵּחַ. אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר לִפְנֵי י״י. הָא אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי.
תלמוד ירושלמי יומא
וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ. לְרַבּוֹת פָּר דַּם יוֹם הַכִּיפּוּרִים לִשְׁפִיכָה. וְלָמָּה לֹא אָמַר. וְשָׂעִיר. אָמַר רִבִּי מָנָא. בְּלֹא כָךְ אֵינוֹ זָקוּק לְהֵעָרוֹת. אַשְׁכַּחַת אֲמַר. וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ. לְרַבּוֹת דַּם פָּר יוֹם הַכִּיפּוּרִים וְשָׂעִיר לִשְׁפִיכָה.