ויקרא ד:כט מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי שבועות, זבחים ומנחות

הלכה: אָמְרוּ לוֹ אוֹמֵר הָיָה רִבִּי כול׳. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דְּרוֹמִיָיא קוֹמֵי רִבִּי יוּנָה. הָכֵן צוֹרְכָה לְמִיתְנֵי. אִם כֵּן יְהוּ שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרֵיבִין בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. שֶׁכֵּן מַעֲלִין בַּקּוֹדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. אֲבָל שֶׁלְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים אֵין קְרֵיבִין בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. שֶׁאֵין מוֹרִידִין בַּקּוֹדֶשׁ. רִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי בּוּן פָּתַר לָהּ פֶּתֶר חוֹרוֹן. אִם כֵּן יְהוּ שֶׁלְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים קְרֵיבִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים. שֶׁמְּכַפְּרִין כַּפָּרָתָן וְכַפָּרַת רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. אֲבָל שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים אֵין קְרֵיבִין בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. שֶׁאֵין מְכַפְּרִין אֶלָּא כַפָּרָתָן בִּלְּבַד. אִילּוּ מִי שֶׁאָכַל חֵלֶב חֲמִשָּׂה זֵתִים וְהִפְרִישׁ אַרְבָּעָה קָרְבָּנוֹת וְסָבוּר שֶׁהֵן חֲמִשָּׁה שֶׁמָּא כִיפֵּר. אוֹ אִילּוּ מִי שֶׁאָכַל חֵלֶב אַרְבָּעָה זֵתִים וְהִפְרִישׁ חֲמִשָּׂה קָרְבָּנוֹת וְסָבוּר אַרְבָּעָה לֹא כָל שֶׁכֵּן. וְכֵן הָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם שְׂעִירִים קְרֵיבִין עַל הַצִּיבּוּר בְּכָל שָׁנָה. שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד בַּחוּץ וְנֶאֱכָלִין. וְאָחָד בִּפְנִים וְאֵינוּ נֶאֱכָל. וּשְׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. שְׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר חָדְשֵׁי שָׁנָה. שְׁמוֹנָה בֶחָג. שִׁבְעָה בַפֶּסַח. שְׁנַיִם בָּעֲצֶרֶת. אֶחָד בִּגְלָל הַיּוֹם וְאֶחָד בִּגְלָל הַלֶּחֶם. אֶחָד בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאֶחָד בְּיוּם הַכִּיפּוּרִים. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה כֵן אָמַר. מֵעַתָּה מִי שֶׁבָּאָת לְיָדוֹ סְפֵק עֲבֵירָה צָרִיךְ לָהָבִיא כָל קָרְבָּנוֹת הַלָּלוּ. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוךְ הוּא לְמֹשֶׁה וְהִתְוַדָּה עָלָיו וגו׳ הִתְחִיל וְאָמַר מִזְמוֹר לְתוֹדָה עַל שֵׁם וְהִתְוַדָּה עָלָיו.

חטאת מנא לן דבעיא צפון דכתיב (ויקרא ד, כט) ושחט את החטאת במקום העולה

אתה אומר לכך יצא או אינו אלא שזה טעון צפון ואין אחר טעון צפון תלמוד לומר ושחט את החטאת במקום העולה זה בנה אב לכל חטאות שיהו טעונות צפון