ויקרא ו:י מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי יומא, מנחות, זבחים וסוטה

תָּרַם בִּשְׂמֹאל. תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי יוֹחָנַן וְרִבִּי יְהוּדָה בֵּירִבִּי. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קוֹמֶץ שֶׁקָּדַשׁ בְּכֶלִי וְהִקְטִירוֹ בֵּין בְּיָד בֵּין בְּכֶלִי בֵּין בִּימִין בֵּין בִשְׂמֹאל. יְהוּדָה בֵּירִבִּי אוֹמֵר. אוֹ כְחַטָּאת בְּיָד אֹו כְאָשָׁם בְּכֶלִי. וּבִלְבַד בִּימִין. הָתִיבוֹן. וְהָא תַנֵּי. קִיבֵּל בִימִינוֹ וְנָתַן בִּשְׂמֹאלוֹ יַחֲזִיר לִימִינוֹ. אִם בִּשְׂמֹאל הוּא מַחֲזִיר לַמִּזְבֵּחַ לֹא כָל שֵׁכֵּן לָבֶּזֶךְ. אָמַר רִבִּי לָא. אִם שְׂנָיָיא אָדָם רִבִּי לָעְזָר בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנָיָיהּ. דְּתַנֵּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בְּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵינָהּ צְרִיכָה קִידּוּשׁ בֶּזֶךְ. אַתְיָא דְּרִבִּי לָעְזָר בְּירִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשִׁיטַּת רִבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. שֶׁלֹּא בִכְלִי שָׁרֵת פְּסוּלָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר. מַאי כְדוֹן. רַבָּנִן דְּאִית לוֹן כְּלִי שָׁרֵת צְרִיכָה לוֹן לְיָמִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן [דְּ]לֵית לֵיהּ כְּלִי שָׁרֵת לֹא צְרִיכָה לֵיהּ לְיָמִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. וּתְמִיהַּ אֲנָא הֵיךְ רַבָּנִן מְדַמֵּיי תְרוּמַת הַדֶּשֶׁן לְהַקְטָרָה. וְלָא דַמְיָא אֶלָּא לִקְמִיצָה. שֶׁזּוּ בַהֲרָמָה וְזוֹ בַהֲרָמָה.

ורמי דר"ש אדר"ש דתניא ר' שמעון אומר קדש קדשים היא כחטאת וכאשם יש מהן כחטאת ויש מהן כאשם

אי לקמיצה גופה אליבא דר' שמעון מדר' יהודה בריה דר' חייא נפקא דאמר ר' יהודה בריה דר' חייא מאי טעמא דר"ש דאמר קרא (ויקרא ו, י) קדש קדשים היא כחטאת וכאשם