ויקרא טו:לג מקורות בתלמוד: אבות דרבי נתן, תלמוד ירושלמי נזיר, ערכין ותלמוד ירושלמי גיטין

איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה. הרי הוא אומר (ויקרא י״ח:י״ט) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים. ת״ל לא תקרב. יכול ישן עמה בבגדיה על המטה. ת״ל לא תקרב. יכול תרחוץ בפניה ותכחול עיניה. ת״ל (שם טו) והדוה בנדתה כל ימים שבנדתה תהיה בנדוי. מכאן אמרו כל המנוולת עצמה בימי נדתה רוח חכמים נוחה הימנה וכל המתקשטת עצמה בימי נדתה אין רוח חכמים נוחה הימנה:

כְּתִיב וְהַדָּוָה בְּנִידָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ. מַה נִידָּה מְטַמָּא מֵאוֹנְסִים. אַף הַזָּב מְטַמֵּא מֵאוֹנְסִים. מֵעַתָּה אֲפִילוּ מֵרְאִיָיה הָרִאשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לִכְשֶׁיֵיעָשֶׂה כְנִידָּה.

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר אינו צריך הרי הוא אומר (ויקרא טו, לג) והזב את זובו לזכר ולנקבה לזכר כל שהוא זכר בין קטן בין גדול לנקבה כל שהיא נקבה בין קטנה בין גדולה אם כן מה תלמוד לומר איש איש דברה תורה כלשון בני אדם