וְהַשָּׂעִ֗יר אֲשֶׁר֩ עָלָ֨ה עָלָ֤יו הַגּוֹרָל֙ לַעֲזָאזֵ֔ל יָֽעֳמַד־חַ֛י לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו לְשַׁלַּ֥ח אֹת֛וֹ לַעֲזָאזֵ֖ל הַמִּדְבָּֽרָה׃
תלמוד ירושלמי יומא
הִגְרִיל שְׁלֹשָׁה זוּגוֹת לִיתֵּן מֵאֶחָד עַל הַבַּדִּים. מֵאֶחָד עַל הַפָּרֹכוֹת. מֵאֶחָד עַל מִזָבַּח הַזָּהָב. אֵי זֶה מֵהֶן מִשְׁתַּלֵּחַ. רִבִּי זְעוּרָה אָמַר. לְכַפֶּר עָלָיו. אֵת שֶׁהוּא מְכַפֵּר בּוֹ חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. אֵת שֶׁאֵינוֹ מְכַפֵּר אֵין חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. רִבִּי הִילָא אָמַר. לְכַפֶּר עָלָיו. אֵת שֶׁהוּא גוֹמֵר בּוֹ כָל הַכַּפָּרָה חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. אֵת שֶׁאֵינוֹ גוֹמֵר בּוֹ כָל הַכַּפָּרָה אֵין חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָה. שְׁלָשְׁתָּן מִשְׁתַּלְּחִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הִילָא. אֵינוֹ מִשְׁתַלֵּחַ אֶלָּא אַחֲרוֹן בִּלְבַד.
תלמוד ירושלמי שבועות
יָעֳמַד חַי. מְלַמֵּד שֶׁעָתִיד לָמוּת. עַד מָתַי הוּא חַי. עַד וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקּוֹדֶשׁ. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שְׁעַת וִוידּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה הַוִּידּוּי מְעַכֵּב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין וִוידּוּי מְעַכֵּב. מַה מַפְקָה מִבֵּינֵיהוֹן. שְׁחָטוּ בְּלֹא וִוידּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה צָרִיךְ לְהָבִיא פָּר אַחֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא פָּר אַחֵר. אַף שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ כֵּן. שְׁלָחוֹ בְלֹא וִידּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָן צָרִיךְ לְהָבִיא שָׂעִיר אַחֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא שָׂעִיר אַחֵר. הִתְוַדֶּה וּשְׁחָטוֹ וְנִשְׁפָּךְ הַדָּם. אַתְּ אָמַר. צָרִיךְ לְהָבִיא פָּר אַחֵר וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת פַּעַם שְׁנִיָיה אוֹ יָצָא בְּוִידּוּי הָרִאשׁוֹן. אַף שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ כֵּן. שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַגְרִיל פַּעַם שְׁנִיָיה אוֹ כְבָר יָצָא בְּוִידּוּיוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן.
יומא
הרי אני דן נאמרה כאן כפרה ונאמרה להלן כפרה מה כפרה האמורה בשעיר דברים אף כפרה האמורה בפר דברים