ויקרא טז:כו מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי יומא, נדה ויומא

הלכה: וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ. לְהַכְשִׁיר אֶת הַזָּר. עִתִּי. שֶׁיְּהֵא עָתִיד. עִתִּי. שֶׁיְּהֵא מְזוּמָּן. עִתִּי. אַף בַּשַּׁבָּת. עִתִּי. אַף בְּטוּמְאָה. לֹא הוּא עָתִיד הוּא מְזוּמָּן. אֶלָּא שֶׁלֹּא יְשַׁלְּחֶנּוּ בְיַד שְׁנַיִם. שִׁילָּחוֹ בְיַד שְׁנַיִם מָהוּ שֶׁיְּטַמֵּא בְגָדִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וְהַמְשַׁלֵּחַ. לֹא הַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. הָדָא אָמְרָה. שִׁילָּחוֹ בְיַד שְׁנַיִם אֵינוֹ מְטַמֵּא בְגָדִים.

משנה: וּמֶה הָיָה עוֹשֶׂה. חָלַק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית חֶצְיוֹ קָשַׁר בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ קָשַׁר בֵּין שְׁתֵּי קַרְנָיו וְדוֹחֲפוֹ לַאֲחוֹרָיו מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד לֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר עַד שֶׁהוּא נַעֲשָׂה אֵבָרִים אֵבָרִים. בָּא וְיָשַׁב לוֹ תַּחַת הַסּוּכָּה הָאַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. מֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְגָדִים מִשֶּׁיֵּצֵא חוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשְּׁעַת דְּחִיָיתוֹ לַצוּק:

הלכה: [בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ וכו׳.] אֲנָן תַּנִּינָן. בָּא לוֹ אֵצֶל הַפָּר וְאֵצֶל שָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. קְרָאָ מְסַיֵיעַ לַמַּתְנִיתָן. וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת. אָמַר רִבִּי מָנָא. [וַאֲפִילוּ כהן] כָאהֵן דְּתַנִּינָן תַּנָּיָיא בָּרְיָיא אַתְיָא הִיא. כְּאִנַּשׁ דִּסְלַק מִטִּיבֵּרְיָא לְצִיפּוֹרִין. עַד דְּהוּא בְטִיבֵּרְיָא אָמְרִין. בְּצִיפּוֹרִין הוּא יְתִיב.