ויקרא ט:ד מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי יומא ומנחות

אָמַר רִבִּי לָעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי. פָּשֻׁט הוּא לָן שֶׁבְּחָלוּק לָבָן שִׁימֵּשׁ מֹשֶׁה בִּכְהוּנָה גְדוֹלָה. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר יוּדָן וְתַנֵּי לָהּ. כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּילּוּאִים הָיָה מֹשֶׁה מְשַׁמֵּשׁ בִּכְהוּנָה גְדוֹלָה וְלֹא שָׁרַת שְׁכִינָה עַל יָדָיו. וְכֵיוָן שֶׁלָּבַשׁ אַהֲרֹן בִּגְדֵי כְהוּנָה גְדוֹלָה וְשִׁימֵּשׁ שָׁרַת שְׁכִינָה עַל יָדָיו. מַה טַעַם. כִּי הַיּוֹם יְי נִרְאָה אֲלֵיכֶם.

מנחה לרבות מנחת שמיני ללבונה היא להוציא שתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה