וְאִ֛ם הֵאָכֹ֥ל יֵאָכֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י פִּגּ֥וּל ה֖וּא לֹ֥א יֵרָצֶֽה׃
תלמוד ירושלמי יומא
תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם. יָכוֹל יֵשֵׁב לֹו בַחַמָּה וּבְצִינָּה כְדֵי שֶׁיִּצְטָעֵר. תַּלְמוּד לֹומַר כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ. מְלָאכָה אָסַרְתִּי לְךָ בְמָקוֹם אַחֵר. וְעִינּוּי אָסַרְתִּי לְךָ בְמָקוֹם אַחֵר. מַה מְלָאכָה שֶׁאָסַרְתִּי לְךָ בְמָקוֹם אַחֵר [מְלָאכָה] שָׁחַיָיבִין עָלֶיהָ כָרֵת. אַף עִינּוּי שֶׁאָסַרְתִּי לְךָ בְמָקוֹם אַחֵר עִינּוּי שָׁחַיָיבִין עָלָיו כָרֵת. וְאֵילּוּ הֵן. אֵילּוּ הַפִּיגוּלִין וְהַנּוֹתָרִין. מְנַיִין לְרַבּוֹת אֶת הַטְּבָלִין. תַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם. רִיבָה. [מַרְבֶּה אֲנִי אֶת הַטְּבָלִים שֶׁהֵן בְּמִיתָה. וְלֹא אַרְבֶּה אֶת הַנְּבֵלְה שֶׁאֵינָן בְּמִיתָה. תַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם. רִיבָה.] אַרְבֶּה אֶת הַנְּבֵילוֹת שֶׁהֵן בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְלֹא אַרְבֶּה אֶת הַחוּלִין שֶׁאֵינָן בְּלֹא תַעֲשֶׂה. תַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם. רִיבָה. אַרְבֶּה אֶת הַחוּלִין שֶׁאֵינָן בַעֲמוֹד וַאֶכוֹל. וְלֹא אַרְבֶּה אֶת הַתְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁהֵן בַעֲמוֹד אֶכוֹל. תַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּוּ נַפְשׁוֹתֵיכֶם. רִיבָה. אַרְבֶּה אֶת הַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁאֵינָן בְּבַל תוֹתִּיר. וְלֹא אַרְבֶּה אֶת הַקָּדָשִׁים שֶׁהֵן בְּבַל תוֹתִּיר. תַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם. רִיבָה. דָּבָר אַחֵר. תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם. דָּבָר שֶׁהוּא עִינּוּי אב בִית נֶפֶשׁ. וְאֵי זוֹ זּוֹ. זוֹ אֲכִילְה וּשְׁתִיָיה. מִשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ. נֶאֱמַר כָּאן תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִיבֶךָ. מַה עִינּוּי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן עִינּוּי רַעֲבוֹן. אַף עִינּוּי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן עִינּוּי רַעֲבוֹן.
תלמוד ירושלמי פסחים
תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אֵין בִּיעוּר חָמֵץ אֶלָּא בִשְׂרֵיפָה. דִּין הוּא. מָה אִם פִּיגּוּל וְנוֹתָר שֶׁאֵינוֹ בַּל יֵירָאֶה וּבַל יִימָּצֵא אֵינוֹ אֶלָּא בִשְׂרֵיפָה. חָמֵץ שֶׁהוּא בְּבַל יֵירָאֶה וּבַל יִימָּצֵא אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא אֶלָּא בִשְׂרֵיפָה. אָמְרוּ לֹו לְרִבִּי יוּדָה. כָּל דִּין שֶׁאַתָּה דָן שֶׁתְּחִילָּתוֹ לְהַחֲמִיר וְסוֹפוֹ לְהָקֵל אֵינוֹ דִין. הָא אִם לֹא נִתָמַנֶּה לוֹ אוֹר יֵשֵׁב לוֹ וְלֹא יַבְעִיר. אָמְרָה תוֹרָה תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאוֹר מִבָּתֵּיכֶם.
תלמוד ירושלמי מעשר שני
משנה: אֵין לוֹקְחִין תְּרוּמָה בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָעֵט בַּאֲכִילָתוֹ. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. אָמַר לָהֶן רִבִּי שִׁמְעוֹן אִם הֵיקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים שֶׁהוּא מֵבִיאָן לִידֵי פִיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא לֹא יָקֵל בִּתְרוּמָה. אָמְרוּ לוֹ מַה לֹא הֵיקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים שֶׁכֵּן מוּתָּרִין לְזָרִים נָקֵל בִּתְרוּמָה שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְזָרִים.