ויקרא י:יז מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי שבועות, מנחות, שבועות ואבות דרבי נתן נוסח ב

הלכה: וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה כול׳. הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כול׳. רִבִּי לָעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. טַעֲמָא דְּרִבִּי יְהוּדָה וּשְׂעִיר עִזִּים חַטָּאת לַיי. חֵט שֶׁאֵין יוֹדֵעַ בוֹ אֶלָּא יי שָׂעִיר זֶה מְכַפֵּר. אֵין לִי אֶלָּא שָׂעִיר שֶׁלְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. שְׂעִירֵי רְגָלִים מְנַיִין. אָמַר רִבִּי זֵירָא. וּשְׂעִיר. וָי״ו מוֹסִיף עַל עִנְיָין רִאשׁוֹן. רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי לָעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה. מַה נָן קַיָימִין. אִם בִּשְׂעִיר נַחְשׁוֹן. עַל שִׁבְטוֹ מְכַפֵּר. אִם בְּשָׁעִיר שֶׁלְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אֵין כְּיוֹצֵא בוֹ לַדּוֹרוֹת. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַיָימִין בְּשָׂעִיר שֶׁלְּרֹאש חוֹדֶשׁ. מַאי כְּדוֹן. נֶאֱמַר כָּאן נְשִׂיאוּת עָוֹן וְנֶאֱמַר לְהַלָּן נְשִׂיאוּת עָוֹן. וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים. מַה לְהַלָּן עָווֹן הַקְּרֵיבִין וְלֹא עָוֹן הַמַּקְרִיבִין אַף כָּאן עָוֹן הַקְּרֵיבִין וְלֹא עָוֹן הַמַּקְרִיבִין. מַה חֲמִית מֵימַר בָּטָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא אוֹ נֵימָר בְטָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. רִבִּי יוּדָה חִלֵּק שִׁיטַּת רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי שִׁמְעוֹן חִלֵּק שִׁיטַּת רִבִּי יוּדָן. מוֹדֶה רִבִּי יוֹחָנָן בְּשָׁעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִפְנִים שֶׁאֵין מְכַפֵּר אֶלָּא תוֹלֶה. וַתְיָיא כְרִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. וְעָשָׂהוּ חַטָּאת. קְבָעוֹ לִתְלִיָיה שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנֶּה.

א"ל שפיר קאמרת (במדבר ה, טו) מזכרת עון כתיב בה ובחטאת כתיב (ויקרא י, יז) ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה מה חטאת מותרה נדבה אף מנחת קנאות מותרה נדבה וכחטאת מה חטאת פסולה שלא לשמה אף מנחת קנאות פסולה שלא לשמה

אלא מעתה אשם יהא פסול שלא לשמו דגמר עון עון מחטאת