ויקרא כא:יז מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי סוטה, תלמוד ירושלמי בבא קמא, חולין ובכורות

תַּמָּן תַּנִינָן. אֵילּוּ מְנָחוֹת נִקְמָצוֹת וּשְׁיֵרֶיהֶן לַכֹּהֲנִים. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל וְרִבִּי שמעון בַּר רַב יִצְחָק הֲווֹן יְתִיבִין. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מִנְחַת הָעוֹמֶר מְנַיִין שֶׁשְּׁיֵרֶיהָ נֶאֱכָלִין. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. מִנְחַת מִנְחַת. מַה מִנְחַת שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן מִן הַשְּׂעוֹרִין. אַף כָּאן מִן הַשְּׂעוֹרִין. מַה מִנְחַת סוֹטָה שְׁיֵרֶיהָ נֶאֱכָלִין. אַף מִנְחַת הָעוֹמֶר שְׁיֵרֶיהָ נֶאֱכָלִין. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. מִן דְּקַיְימִין קָם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל עִם רִבִּי יִרְמְיָה. אָמַר לֵיהּ. חֲמִית הֵיךְ אַפְרְחֵי הָדֵין דִּידָךְ. מִנְחַת סוֹטָה עַצְמָהּ מְנַיִין שֶׁשְּׁיֵרֶיהָ נֶאֱכָלִין. אַייתֵי רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי יִצְחָק עֲטוֹשִׁיָּא וְתַנָּא לֵיהּ. וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶׁמֶן. מָה אֲנָן קַיָימִין. אִם בְּבָלוּל שֶׁלַּחִיטִּין. כְּבָר הוּא אָמוּר. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְיָין לְבָלוּל שֶׁלַּחִיטִּין תְּנֵיהוּ עִנְיָין לְבָלוּל שֶׁלַּשְּׂעוֹרִין. וְחָרָנָה אָמַר [וַחֲרֵבָה.] מַה אֲנָן קַיָימִין. אִם בְּחָרֵב שֶׁלַּחִיטִּים כְּבָר הוּא אָמוּר. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְיָין לֶחָרֵב שֶׁלַּחִיטִּין תְּנֵיהוּ עִנְיָין לֶחָרֵב שֶׁלַּשְּׂעוֹרִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּבָלוּל שֶׁלַּחִיטִּין וּבֶחָרֵב שֶׁלַּשְּׂעוֹרִין אֲנָן קַיָימִין. וּלְצוֹרֵךְ אִיתְאֲמָרַת. לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה אִישׁ כְּאָחִיו. הָאִישׁ חוֹלֵק אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בַּעַל מוּם. וְאֵין הַקָּטָן חוֹלֵק אַף עַל פִּי [שֶׁהוּא] תָמִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִפְּנֵי שֶׁרִיבְתָה תוֹרָה בְּדָבָר אֶחָד אַתְּ מַרְבֶּה אוֹתָהּ לְכָל הַדְּבָרִים. אֶלָּא אַזְכָּרָה אַזְכָּרָה. מַה אַזְכָּרָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן שְׁיֵרֶיהָ נֶאֱכָלִין. אַף אַזְכָּרָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָּאן שְׁיֵרֶיהָ נֶאֱכָלִין. וְיֵידָא אָמְרָה דָא. וְהֵבֵאתָ לְרַבּוֹת מִנְחַת הָעוֹמֶר לָהַגָּשָׁה. וְהִקְרִבָהּ. לִרַבּוֹת מִנְחַת סוֹטָה לָהַגָּשָׁה. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קוֹדֶשׁ קָדָשִׁים.

הלכה: שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְחַכֵּךְ בַּכּוֹתֶל כול׳. וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם. לְהָבִיא אֶת הַמַּכֶּה וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית. אָמַר רִבִּי לָא. וַאֲפִילוּ יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית וּבָא אַחֵר וְהֵמִית הַמֵּמִית חַיָיב. וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה. מַה הָאִישׁ מוֹרִישׁ נְזָקָיו לְבָנָיו אַף אִשָּׁה מוֹרֶשֶׁת נְזָקֶיהָ לְבָנֶיהָ. וְאֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. כָּךְ פֵּירְשָׁהּ רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אֲבִי הַמִּשְׁנָה. בַּכּוֹפֶר שֶׁלְּאַחַר מִיתָה שָׁנוּ.

ת"ר (ויקרא כא, יז) איש מזרעך לדורותם מכאן אמר רבי אלעזר קטן פסול לעבודה ואפי' תם מאימתי כשר לעבודה משיביא שתי שערות אבל אחיו הכהנים אין מניחין אותו לעבוד עד שיהא בן כ'