ויקרא כד:טז מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי סנהדרין, שבועות וסנהדרין

הלכה: הַמְגַדֵּף אֵינוֹ חַיָיב כול׳. אַזְהָרָה לַמְגַדֵּף מְנַיִין. אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל. כָּרֵת מְנַיִין. אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ. עוֹנֶשׁ מְנַיִין. וְנוֹקֵב שֵׁם יְי מוֹת יוּמָת. וּכְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. בַּדַּיָינִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אִם עַל הַדַּיָינִים הוּא מַזְהִיר לֹא כָל שֶׁכֵּן עַל הַכִּינּוּיִים. אִם עַל הַכִּינּוּיִים הוּא עוֹנֵשׁ כָּרֵת לֹא כָל שֶׁכֵּן עַל שֵׁם הַמְיוּחָד. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל הַכִּינּוּיִים בְּאַזְהָרָה וְכָרֵת. עַל שֵׁם הַמְיוּחָד בְּמִיתָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל הַכִּינּוּיִים בְּאַזְהָרָה וְעַל שֵׁם הַמְיוּחָד בְּמִיתָה וְכָרֵת. מָאן דָּמַר. עַל הַכִּינּוּיִים בְּאַזְהָרָה וְכָרֵת. אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל. וְעוֹד אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ. בְּכָרֵת. וְעַל שֵׁם הַמְיוּחָד בְּמִיתָה. וְנוֹקֵב שֵׁם יְי מוֹת יוּמָת. וּמָאן דָּמַר. עַל הַכִּינּוּיִין בְּאַזְהָרָה. אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל. וְעַל שֵׁם הַמְיוּחָד בְּמִיתָה וְכָרֵת. וְנוֹקֵב שֵׁם יְי מוֹת יוּמָת. וְאִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וגו׳.

תנו רבנן (ויקרא כד, טו) איש [איש] כי יקלל אלהיו ונשא חטאו מה ת"ל והלא כבר נאמר (ויקרא כד, טז) ונקב שם ה' מות יומת יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד בלבד מנין לרבות את הכינויין תלמוד לומר איש איש כי יקלל אלהיו וגו' מכל מקום דברי רבי מאיר וחכמים אומרים על שם מיוחד במיתה ועל הכינויין באזהרה:

רבי מנחם בר יוסי דתניא רבי מנחם בר יוסי אומר (ויקרא כד, טז) בנקבו שם יומת מה ת"ל שם לימד על המקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקללם בשם: