ויקרא כו:ו מקורות בתלמוד: מסכת דרך ארץ זוטא, תלמוד ירושלמי ברכות, אבות דרבי נתן נוסח ב ותענית

אמר ריב״ל גדול הוא השלום שהשלום לארץ כשאור לעיסה אלמלא שנתן הקב״ה שלום בארץ היתה החרב והחיה משכלת את האדם. מה טעם דכתיב (ויקרא כ״ו:ו׳) ונתתי שלום בארץ. ואין ארץ אלא ישראל שנאמר (מלאכי ג׳:י״ב) ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ ואומר (זכריה א) (והנה כל הארץ יושבת ושוקטת). דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת (קהלת א׳:ד׳) . מלכות באה ומלכות הולכת וישראל לעולם קיימים. אבל שלמה אע״פ שדור הולך ודור בא מלכות הולכת ומלכות באה. גזירה הולכת גזירה באה ומתחדשת על שונאי ישראל. הארץ לעולם עומדת. ישראל לעולם עומדין לא עזבן ולא מיעזבן לא כלין ולא מיכלין שנאמר (מלאכי ג׳:ו׳) כי אני ה׳ לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם. כשם שאני לא שניתי ולא אני עתיד להשנות כך אתם בית יעקב לא כליתם ולא עתידין אתם ליכלות אלא (דברים ד׳:ד׳) ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כולכם היום:

לֹא יֵשֵׁב אָדָם עַל גַּבֵּי סַפְסָל שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה נָתוּן עָלָיו. מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי סַפְסָל שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה נָתוּן עָלָיו וְהִרְתִּיעַ מִלְּפָנָיו כְּמַרְתִּיעַ מִלִּפְנֵי הַנָּחָשׁ. אִם הָיָה נָתוּן עַל גַּבֵּי דָבָר אַחֵר מוּתָּר. עַד הֵיכָן. רִבִּי אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי חוּנָא טֶפַח. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָא אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא.

עשרה על הנחש האחת שנסתם פיו. השנייה שנתקצצו ידיו ורגליו. השלישית שהוא אוכל עפר. הרביעית שהוא מפשיט ומצטער כיולדה. החמישית ואיבה אשית (בראשית ג' ט"ו). הששית אוכל פטומים ושותה כל מתוקים הם נעשים בפיו עפר שנאמר ונחש עפר לחמו (ישעיה ס"ה כ"ה). השביעית שהוא מוליד לשבעה שנים. השמינית שאדם רואה בהמה ואינו מקפיד וכיון שהוא רואה נחש הוא מקפיד עליו להורגו. התשיעית שהכל מתברכין והוא עומד בקלקולו. העשירית עליו היה רבי מאיר אומר בקבלה והשבתי חיה רעה מן הארץ (ויקרא כ"ו ו'):