ויקרא כז:יב מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי כתובות, תלמוד ירושלמי שקלים, בכורות וערכין

הלכה: אַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה כְתוּבָּתָהּ מָאתַיִם כול׳. נִיחָא שָׁוֶה מְנָה בְמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בִּמְנָה. מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי מַפְסִידָה אֶת הַיְּתוֹמִין בִּמְנָה. בְּשָׁוֶה מְנָה בְמָאתַיִם אֵין סוֹפוֹ לַחֲזוֹר מִשֵּׁם מִקַּח טָעוּת. תִּיפְתָּר שֶׁהוֹקִיר הַמִּקַּח. אָמַר רִבִּי אַבִּין. הָדָא מְסַיְיעָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין לְמִקַּח הוֹנָיָיה לְעוֹלָם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה הַמִּקַּח מוּפְלַג יֵשׁ לוֹ הוֹנָיָיה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶן הוֹנָיָיה. הָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַקַּרְקָעוֹת וְהַהֶקֲדֵּישׁוֹת. פָּתַר לָהּ. וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מוּפְלַג. פָּדָה שָׁוֶה מְנָה בְמָאתַיִם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵינוֹ פָדוּי. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. פָּדוּי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר. טַלִּית זֶה תַּחַת חֲמוֹר זֶה. יָצָא לְחוּלִין. וְסֵיפָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. צָרִיךְ לְהֵיעָשׂוֹת דָּמִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל גַּרְמָהּ אָמְרָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהֵיעָשׂוֹת דָּמִים. מַה פְלִיגִין. לְהָבִיא מְעִילָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מֵבִיא קָרְבַּן מְעִילָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן מְעִילָה.

חֲבֵרַיָיא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי אַיְיבוֹ בַּר נַגָּרִי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמָא דְהֵין תַּנָּיָיא. וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵיאָה אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַיי. מַה תַלְמוּד לוֹמַר טְמֵאָה. אֶלָּא אֲפִילוּ טְמֵיאָה בְאוֹתוֹ הַשֵּׁם. וְקַשְׁיָא. בְּדָא כְתִיב וְהֶעֱמִיד וְהֶעֱרִיךְ. רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. לֹא אָמַר כֵן אֶלָּא וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַיי. כָּל שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִיקָּרֵב לֹא כָאן וְלֹא בְמָקוֹם אַחֵר אֵינָהּ עוֹשָׂה תְמוּרָה. יָצָאת נְקֵיבָה שֶׁבָּעוֹף שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִיקָּרֵב כָּאן רְאוּיָה לִיקָּרֵב בְּמָקוֹם אַחֵר. רִבִּי בּוּן וְרִבִּי בּוּן בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. הֲרֵי הַרוֹבַע וְהַנִּרְבַּע הֲרֵי אֵינָן רְאוּיִין לִיקָּרֵב לֹא כָאן וְלֹא בְמָקוֹם אַחֵר וַהֲרֵי הֵן עוֹשִׂין תְּמוּרָה. אָמַר לוֹן. אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא טְמֵאָה מַמָּשׁ. וְקַשְׁיָא. בְּדָא כְתִיב וְהֶעֱמִיד וְהֶעֱרִיךְ.

דתנן רבי שמעון אומר קדשי בדק הבית אם מתו יפדו ומודה ר' שמעון בבעל מום מעיקרו שנפדה מאי טעמא דאמר קרא אותה אותה למעוטי בעל מום מעיקרא