בִּשְׁנַ֤ת הַיּוֹבֵל֙ יָשׁ֣וּב הַשָּׂדֶ֔ה לַאֲשֶׁ֥ר קָנָ֖הוּ מֵאִתּ֑וֹ לַאֲשֶׁר־ל֖וֹ אֲחֻזַּ֥ת הָאָֽרֶץ׃
תלמוד ירושלמי קידושין
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲרֵי זוֹ עוֹלָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. כָּל שְׁלֹשִׁים הֲרֵי זוֹ עוֹלָה. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם יָצָאת לַחוּלִין מֵאֵילֶיהָ. מְעִילָתָהּ מָה הִיא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְעִילָתָהּ בְּרוּרָה. רִבִּי זְעִירָא רְבִּי הִילָא תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. מְעִילָתָהּ סָפֵק. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי שְׁלֹשִׁים יוֹם. הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. מַה בֵין הֶקְדֵּשׁ וּמַה בֵין אִשָּׁה. מָצִינוּ הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְּלֹא פִדְיוֹן וְלֹא מָצִינוּ אִשָּׁה יוֹצְאָה בְּלֹא גֵט. הֵן אַשְׁכַּחְנָן הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְּלֹא פִדְיוֹן. כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. נִכְנָסִין וְלֹא נוֹתְנִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר דִּבְרֵי הַכֹּל בִּשְׂדֵה מִקְנָה. הֲרֵי זוֹ גִיטָּהּ שְׁלֹשִׁים יוֹם. אֵין זֶה גֵט כְּרִיתוּת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בְּרִבִּי לָעְזָר. הָדָא דְאַתְּ אָמַר מְקוּדֶּשֶׁת. בְּשֶׁקִּידְּשָׁהּ בְּכֶסֶף. אֲבָל אִם קִידְּשָׁהּ בִּשְׁטָר הוֹאִיל וְלֹא לָמְדוּ כְתַב קִידּוּשִׁין אֶלָּא מִגֵּירוּשִׁין. מַה בְגֵּירוּשִׁין אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת אַף בְּקִידּוּשִין אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.
ערכין
והתניא (ויקרא כז, כד) בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו יכול יחזור לגזבר שלקחו ממנו תלמוד לומר (ויקרא כז, כד) לאשר לו אחוזת הארץ
ערכין
והתניא (ויקרא כז, כד) ישוב השדה לאשר קנהו מאתו יכול יחזור לגזבר שלקחה הימנו ת"ל (ויקרא כז, כד) לאשר לו אחוזת הארץ