וָאֹמַ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם אִם־ט֧וֹב בְּעֵינֵיכֶ֛ם הָב֥וּ שְׂכָרִ֖י וְאִם־לֹ֣א ׀ חֲדָ֑לוּ וַיִּשְׁקְל֥וּ אֶת־שְׂכָרִ֖י שְׁלֹשִׁ֥ים כָּֽסֶף׃
תלמוד ירושלמי עבודה זרה
רַב הוֹשַׁעְיָה אָמַר. וְלָמָּה לֵי נָן פָּתְרִין לָהּ דִּבְרֵי הַכֹּל. כַּיי דָמַר רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. וַיִּשְׁקְלוּ אֶת שקלי שְׁלשִׁים כָּסֶף. אֵילּוּ שְׁלשִׁים מִצְוֹת שֶׁעֲתִידִין בְּנֵי נֹחַ לְקַבֵּל עֲלֵיהֶן. וְרַבָּנִן אָמְרֵי. אֵילּוּ שְׁלֹשִׁים צַדִּיקִים שֶׁאֵין הָעוֹלָם חָסֵר מֵהֶן. דָּמַר רִבִּי נַחָמָן בְשֵׁם רִבִּי מָנָא. אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לִהְיוֹת פָּחוֹת מִל׳ צַדִּיקִים כְּאָבִינוּ אָבְרָהָם. וּמַה טַעַם. וְאַבְרָהָם הָיֹה יִהְיֶה. יהיה מִינְיָין ל׳. פְּעָמִים שֶׁרוּבָּן בְּבָבֶל וּמִיעוּטָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. פְּעָמִים שֶׁרוּבָּן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמִיעוּטָן בְּבָבֶל. סֵימָן יָפֶה לָעוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁרוּבָּן בָּאָרֶץ. רִבִּי חִיָיה בַּר לוּלְיָינִי בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כָּל הַמִּצְוֹת עֲתִידִין בְּנֵי נֹחַ לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם. וּמַה טַעַם. כִּי אָז אֶהְפּוֹךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה. וּבַסּוֹף הֵן עֲתִידִין לַחֲזוֹר בָּהֶן. וּמַה טַעַם. נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹתֵימוֹ. זוֹ מִצָוַת תְּפִילִּין. זוֹ מִצְוַת צִיצִית.
חולין
אמר אביי ורובייהו משתכחי בבי כנישתא דתותי אפתא והיינו דכתיב (זכריה יא, יב) ואומר אליהם אם טוב בעיניכם הבו שכרי ואם לא חדלו וישקלו את שכרי שלשים כסף