זכריה יד:ה מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי ברכות ואבות דרבי נתן

אֱלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב שָׁאַל לְרִבִּי נְהוַֹריי מִפְּנֵי מַה בָּאִין זְוָעוֹת לָעוֹלָם. אָמַר לֵיהּ בְּעָוֹן תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר תָּמִיד עֵינֵי יי אֱלֹהֵיךָ בָהּ. וְכָתוּב אַחֵר הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ. הָא כֵיצַד יִתְקַיְימוּ שְׁנֵי כְתוּבִין הַלָּלוּ. בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם וּמוֹצִיאִין מַעְשְׂרוֹתֵיהֶן כְּתִיקֻּנָן תָּמִיד עֵינֵי יי אֱלֹהֵיךָ בָהּ מֵרֵאשִית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית הַשָּׁנָה וְאֵינָה נִיזּוֹקֶת כְּלוּם. בְּשָׁעָה שֶׁאֵין יִשְרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם וְאֵינָן מוֹצִיאִין מַעְשְׂרוֹתֵיהֶן כְּתִיקֻּנָן הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד. אָמַר לֵיהּ בְּנִי חַיֶּיךָ כַּךְ הִיא סְבָרָא דְּמִילְתָא. אֲבָל כָּךְ עִיקָּרוֹ שֶׁל דָּבָר אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט בְּבָתֵּי תֵיָטְרִיּוֹת וּבְבַתֵּי קִרְקֻסָּיוֹת יוֹשְׁבוֹת בֶּטַח וְשַׁאֲנָן וְשַׁלְוָה וּבֵית מִקְדָּשׁוֹ חָרֵב הוּא אַפֵּילוֹן לְעוֹלָמוֹ לְהַחֲרִיבוֹ. הֲדָא הִיא דִכְתִיב שָׁאוֹג יִשְׁאַג עַל נָוְהוּ. בִּשְׁבִיל נָוְיהוּ. אָמַר רִבִּי אָחָא בְּעָוֹן מִשְׁכַב זָכוֹר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה זִיעֲזַעְתָּה אֵיבָרָךְ עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּךְ. חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְזַעְזֵעַ עוֹלָמִי עַל אוֹתוֹ הָאִישׁ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי מִפְּנֵי הַמַחְלוֹקֶת. וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי כִּי יַגִּיעַ גֵּיא הָרִים אֶל אָצַל. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל אֵין רַעַשׁ אֶלָּא הֶפְסֵק מַלְכוּת. כְּמַה דְּאַתְּ אֲמַר וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַתָּחֹל. מִפְּנֵי מַה. כִּי קָמָה עַל בָּבֶל מַחְשָׁבוֹת יי.

ר״ש בן אלעזר אומר אף על מספרי לה״ר נגעים באין שכן מצינו בגחזי שספר לשון הרע ברבו ודבקה בו צרעת עד יום מותו שנאמר (מלכים ב ה׳:כ״ז) וצרעת נעמן תדבק בך [וגו׳] ויצא מלפניו מצורע כשלג. הוא היה אומר על גס הרוח נגעים באין עליו שכן מצינו בעוזיהו שנאמר (ד״ה ב כו) ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל מעל בה' [אלהיו ויבא אל היכל ה׳ להקטיר על מזבח הקטורת ויבוא אחריו] עזריהו הכהן ועמו כהנים לה׳ שמונים בני חיל ויעמדו על עוזיהו המלך ויאמרו לו לא לך עוזיהו להקטיר לה׳ כי לכהנים בני אהרן המקדשים להקטיר צא מן המקדש כי מעלת ולא לך לכבוד מה׳ אלהים ויזעף עוזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו. באותה שעה נבקע היכל אילך ואילך שנים עשר מיל על שנים עשר מיל והיו הכהנים מבוהלים לצאת וגם הוא נבהל לצאת כי נגעו ה׳ ויהי מצורע עד יום מותו וישב בית החפשית מצורע כי נגזר מבית ה׳ ויותם בנו על בית המלך שופט את עם הארץ: