וַיִּשְׁבֹּ֨ת הַמָּ֜ן מִֽמָּחֳרָ֗ת בְּאָכְלָם֙ מֵעֲב֣וּר הָאָ֔רֶץ וְלֹא־הָ֥יָה ע֛וֹד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מָ֑ן וַיֹּאכְל֗וּ מִתְּבוּאַת֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשָּׁנָ֖ה הַהִֽיא׃ (ס)
תלמוד ירושלמי נדרים
הלכה: הַנּוֹדֵר כו׳. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּגָנָה דְאַרְעָא. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. דְּגָנָה מֵעֲבוּרָה.