וְ֠כֹל שְׁלַ֞ל הֶעָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וְהַבְּהֵמָ֔ה בָּזְז֥וּ לָהֶ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֣ק אֶֽת־כָּל־הָאָדָ֞ם הִכּ֣וּ לְפִי־חֶ֗רֶב עַד־הִשְׁמִדָם֙ אוֹתָ֔ם לֹ֥א הִשְׁאִ֖ירוּ כָּל־נְשָׁמָֽה׃
תלמוד ירושלמי סנהדרין
הלכה: הַמְכַשֵּׁף הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה כול׳. מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה. אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה. אֶלָּא שֶׁלִּימְּדָתָךְ הַתּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִפְּנֵי שֶׁרוֹב הַנָּשִׁים כַּשְׁפָנִיּוֹת. אָמַר רִבִּי לִעֶזֶר. מְכַשֵּׁף בְּסְקִילָה. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי לִעֶזֶר. נֶאֱמַר כָּאן מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה. מַה לֹא יִחְיֶה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בִּסְקִילָה אַף כָּאן בִּסְקִילָה. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. נֶאֱמַר כָּאן מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה. מַה לֹא תְחַיֶּה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן מִיתָה בַּחֶרֶב. אַף לֹא תְחַיֶּה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן מִיתָה בַּחֶרֶב. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. מִן הַדָּבָר הַזֶּה אֲנִי מַכְרִיעוֹ. מוּטָּב שֶׁיְּלַמֵּד לֹא תְחַיֶּה מִלֹא תְחַיֶּה וְאַל יוֹכִיחַ לֹא יִחְיֶה. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יְהוּדָה. נֶאֱמַר כָּאן מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן כָּל שׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת. מַה מִיתַת הַבְּהֵמָה בִּסְקִילָה אַף כָּאן בִּסְקִילָה.