יַ֣עַן וּבְיַ֜עַן הִטְע֧וּ אֶת־עַמִּ֛י לֵאמֹ֥ר שָׁל֖וֹם וְאֵ֣ין שָׁל֑וֹם וְהוּא֙ בֹּ֣נֶה חַ֔יִץ וְהִנָּ֛ם טָחִ֥ים אֹת֖וֹ תָּפֵֽל׃
תלמוד ירושלמי שביעית
לֹא יִסְכֹּךְ בֶּעָפָר אֲבָל עוֹשֵׂהוּ חַיִיץ. מַהוּ חַיִיץ. חָיַיץ לֵיהּ כְּמַה דְתֵימַר וְהוּא בוֹנֶה חַיִיץ.