וַיַּמְרוּ־בִ֣י הַבָּנִ֗ים בְּחֻקּוֹתַ֣י לֹֽא־הָ֠לָכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֨י לֹא־שָׁמְר֜וּ לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם אֲשֶׁר֩ יַעֲשֶׂ֨ה אוֹתָ֤ם הָֽאָדָם֙ וָחַ֣י בָּהֶ֔ם אֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י חִלֵּ֑לוּ וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֧ךְ חֲמָתִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם לְכַלּ֥וֹת אַפִּ֛י בָּ֖ם בַּמִּדְבָּֽר׃
תלמוד ירושלמי נדרים
בְּיוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל. אֲפִילוּ בְשַׁבָּת. מַה אֲנִי מְקַיֵים מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוֹמָת. אַף בְּמִילָה. מַה אֲנִי מְקַיָים בַּשְּׁמִינִי יִמּוֹל. חוּץ מִן הַשַּׁבָּת. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבַיּוֹם. אֲפִילוּ בְשַׁבָּת. בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִּים מָצִינוּ שֶׁהַשַּׁבָּת שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. בַּתּוֹרָה. דִּכְתִיב עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמוֹר מִצְווֹתַי וְתוֹרוֹתָיי. וּכְתִיב רְאוּ כִּי יי נָתַן לָכֶם אֶת הַשַּׁבָּת. בַּנְּבִיאִים. דִּכְתִיב וַיַּמְרוּ בִי הַבָּנִים בְּחוּקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ וגו׳. וּכְתִיב וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי חִילְּלוּ מְאוֹד. בַּכְּתוּבִּים. דִּכְתִיב וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וּכְתִיב וְאֶת שַׁבָּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָּ לָהֶם וגו׳. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי אַבּוּנָא. מִצְווֹת שַׁבָּת מָלֵא. לְהוֹדִיעָךְ שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל מִצְווֹתֵיהָ שֶׁלַּתּוֹרָה וְהַמִּילָה דוֹחָה אוֹתָהּ. מָשָׁל לִשְׁנֵי מַטְרֹנִיּוֹת שֶׁהָיוּ בָאוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ וְאֵין אַתְּ יוֹדֵעַ אֵי זוֹ גְדוֹלָה מֵחֲבֵירָתָהּ. זוֹ שֶׁהִיא יוֹרֶדֶת מִפְּנֵי חֲבֵירָתָהּ אַתְּ יוֹדֵעַ שֶׁחֲבֵירָתָהּ גְּדוֹלָה מִמֶּנָּהּ.