יחזקאל לו:ח מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי ברכות, מגילה וסנהדרין

אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים זְקֵנִים וּמֵהֶם שְׁמוֹנִים וְכַמָּה נְבִיאִים הִתְקִינוּ אֶת הַתְּפִילָּה הַזֹּאת. וּמַה רָאוּ לִסְמוֹךְ הָאֵל הַקָּדוֹשׁ לְחוֹנֵן הַדָּעַת עַל שֵׁם וְהִקְדִישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ וְיֵדְעוּ תוֹעֵי רוּחַ בִּינָה. דֵּיעָה לִתְשׁוּבָה הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע וגו׳ עַד וּלְבָבוֹ יָבִין וְשָׁב. תְּשׁוּבָה לִסְלִיחָה וְיָשׁוֹב אֶל יי וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ. סְלִיחָה לִגְאוּלָה הַסּוֹלֵחַ לְכָל עֲווֹנֵיְכִי הָרוֹפֵא לְכָל תַּחֲלוּאָיְכִי הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיֵּיכִי. וְיֹאמַר רוֹפֵא חוֹלִים קֳדָמֹיי. אָמַר רִבִּי אֲחָא מִפְּנֵי מַה הִתְקִינוּ גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל בְּרָכָה שְׁבִיעִית לְלַמְּדָךְ שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִשְׁבִיעִית. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שְׁבוּת צִיּוֹן שִׁירָה שְׁבִיעִית הִיא לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִשְׁבִיעִית. אָמַר רִבִּי חִיָיא בַּר אַבָּא מִפְּנֵי מַה הִתְקִינוּ רוֹפֵא חוֹלִים בְּרָכָה שְׁמִינִית כְּנֶגֶד הַמִּילָה שֶׁהִיא לִשְׁמֹנָה. עַל שֵׁם בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים. אָמַר רִבִּי אַלֶכְסַנְדְּרִי מִפּנֵי מַה הִתְקִינוּ מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים בְּרָכָה תְשִׁיעִית כְּנֶגֶד קוֹל יי שׁוֹבֵר אֲרָזִים. שֶׁהוּא עָתִיד לְשַׁבֵּר כָּל בַּעֲלֶי שְׁעָרִים. רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי אָחָא בַּר חֲנִינָא מַה רָאוּ לִסְמוֹךְ מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים לִמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל. עַל שֵׁם וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עֲנַפְכֶם תִּתְּנוּ וּפְירִיכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל. לָמָּה כִּי קָרְבוּ לָבוֹא. נִתְקַבְּצוּ הַגָּלִיּוֹת וְהַדִּין נַעֲשֶׂה הַזֵּדִין נִכְנָעִין וְהַצַּדִּיקִים שְׂמֵחִים. וְתַנִּי עֲלָהּ כּוֹלֵל שֶׁל מִינִים וְשֶׁל רְשָׁעִים בְּמַכְנִיעַ זֵדִים. וְשֶׁל גֵּרִים וְשֶׁל זְקֵינִים בְּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים. וְשֶׁל דָּוִד בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם. אַחַר יָשׁוּבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת יי אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם.

ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים דכתיב (יחזקאל לו, ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים שנאמר (ישעיהו א, כה) ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך וכתיב (ישעיהו א, כו) ואשיבה שופטיך כבראשונה

ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו' רבי (אליעזר) אומר אף מזה שנאמר (זכריה ח, י) כי לפני הימים (האלה) [ההם] שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר