ירמיהו כט:י מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי סנהדרין ומגילה

הלכה: וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר כול׳. הַמִּתְנַבֵּא עַל מַה שֶׁלֹּא שָׁמַע. כְּצִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה. וּמַה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ. כַּחֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר נְבִיא אֱמֶת הָיָה אֶלָּא שֶׁהָיָה לוֹ קִיבּוֹסֶת וְהָיָה שׁוֹמֵעַ מַה שֶׁיִּרְמְיָה מִתְנַבֵּא בַשּׁוּק הָעֶלְיוּן וְיוֹרֵד וּמִתְנַבֵּא בַשּׁוּק הַתַּחְתּוֹן. אֲמַר לֵיהּ חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר. כָּל סֻמָּא דְמִילְּתָא לָא דָא הִיא אֶלָּא לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקוֹד אֶתְכֶם. כָּל יָמָיו שֶׁלִּמְנַשֶּׁה אֵינָן אֶלָּא חֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. צֵא מֵהֶן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁלְּמַעֲלָה עוֹנְשִׁין וְכוֹרְתִים. וּשְׁתַּיִם שֶׁלְאָמוֹן וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שֶׁלְיֹאשִׁיָּהוּ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיְהִי הַשָּׁנָה הַהִיא בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִּׁית בַּחוֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי אָמַר אֵלַי חֲנַנְיָה בֶן עַזּוּר הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגִּבְעוֹן בֵּית יְי לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וְכָל הָעָם לֵאמֹר. כֹּה אָמַר יְי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר שָׁבַרְתִּי אֶת עוֹל מֶלֶךְ בָּבֶל בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת כָּל כְּלֵי בֵּית יְי אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִן העִיר הַזֹּאת וַיְבִיאֵם בָּבֶל. אָמַר לוֹ יִרְמְיָה. אַתָּה אוֹמֵר. בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב וגו׳. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁנְּבוּכַדנֶצַּר בָּא וְנוֹטֵל אֶת הַשְׁאָר. בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ וגו׳. אָמַר לוֹ. תֵּן סֵימָן לִדְבָרֶיךָ. אָמַר לֵיהּ. אֲנִי מִתְנַבֵּא לְרָעָה וְאֵינִי יָכוֹל לִיתֵּן סֵימָן לִדְבָרַיי. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְהָבִיא רָעָה וּמִתְנָחֵם. וְאַתָּה מִתְנַבֵּא לְטוּבָה. אַתְּ הוּא שֶׁאַתְּ הוּא צָרִיךְ לִיתֵּן סֵימָן לִדְבָרֶיךָ. אָמַר לֹו. לָאו. אַתְּ הוּא שֶׁאַתְּ צָרִיךְ לִיתֵּן סֵימָן לִדְבָרֶיךָ. אָמַר לוֹ. אִין כֵּינִי הֲרֵי אֲנִי נוֹתֵן אוֹת וּמוֹפֵת בְּאוֹתוֹ הָאִישׁ. הַשָׁנָה הַהִיא הוּא מֵת. כִּי סָרָה דִבֵּר עַל יי. וַהֲוָת לֵיהּ כֵּן וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. שָׁנָת אַחֶרֶת הָיְתָה וַתָּ מַר הָכֵין. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמֵּת בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְצִוָּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בֵיתוּ לְהַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת נְבוּאָתוֹ שֶׁל יִרְמְיָה שֶׁקֶר.

מאי היא דכתיב (ירמיהו כט, י) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וכתיב (דניאל ט, ב) למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה חשוב ארבעין וחמש דנבוכדנצר ועשרים ותלת דאויל מרודך ותרתי דידיה הא שבעים אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו

מ"מ קשו קראי אהדדי כתיב (ירמיהו כט, י) מלאות לבבל וכתיב (דניאל ט, ב) לחרבות ירושלם