הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל־כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
תלמוד ירושלמי קידושין
חֲלָלֵי. עַל שֵׁם וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי חֲבַיָּה בְּנֵי הַקּוֹץ אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַיחֲשִׂים וְלֹא נִמְצָאוּ וַיְגוֹאֲלוּ מִן הַכְּהוּנָּה. וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הַתִּרְשָׁתָא. שֶׁהִתִּירוּ לוֹ לִשְׁתוֹת בַּיַּיִן. הַתִּרְשָׁתָא. וַאֲנִי הָיִיתִי מַשְׁקֶה לַמֶּלֶךְ. אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. הָא בְקָדְשֵׁי הַגְּבוּל יֹאכֵלוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. גְּדוֹלָה הִיא הַחֲזָקָה. מִכֵּיוָן שֶׁהוּחְזְקוּ שָׁם לִהְיוֹת אוֹכְלִין אַף כָּאן אוֹכְלִין. נִיחָא תַּמָּן דִּכְתִיב הַצִּיבִי לָךְ צִיּוּנִים. הָכָא מָה אִית לָךְ. כְּמָאן דְּאָמַר. מֵאֵילֵיהֶן קִיבְּלוּ אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת. עַד עֲמוֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וְתוּמִּים. וְכִי אוּרִים וְתוּמִּים הָיוּ בְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה בַּבַיִת שֵׁנִי. אֶלָּא כְאָדָם שֶׁהוּא אוֹמֵר. עַד שֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים. עַד שֶׁיָּבוֹא בֶּן דָּוִד.
מגילה
בראש השנה (במדבר כט, א) בחדש השביעי ומפטירין (ירמיהו לא, כ) הבן יקיר לי אפרים ויש אומרים (בראשית כא, א) וה' פקד את שרה ומפטירין (שמואל א ב, א) בחנה
עירובין
שמעה רב תחליפא ממערבא אזל אמרה קמיה דר' אבהו אמר אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה (ירמיהו לא, כא) הציבי לך ציונים שימי לך וגו' עשו ציונים לתורה ומאי משמע דהאי ציון לישנא דסימנא הוא דכתיב (יחזקאל לט, טו) וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון