וָאֶקַּ֖ח אֶת־סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה אֶת־הֶֽחָת֛וּם הַמִּצְוָ֥ה וְהַחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַגָּלֽוּי׃
תלמוד ירושלמי בבא בתרא
הלכה: גֵּט פָּשׁוּט עֵידָיו מִתּוֹכוֹ כול׳. וּמְנַיִין לְגֵט הַמְקוּשָּׁר. אָמַר רִבִּי אִימִּי. וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה. וְאֶת הֶחָתוּם. זֶה הַמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַגָּלוּי. זֶה הַפָּשׁוּט שֶׁבַּמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים. שֶׁבֵּין זֶה לָזֶה. אֶלָּא שֶׁזֶּה בִשְׁנַיִם וְזֶה בִשְׁלֹשָׁה. זֶה מִתּוֹכוֹ וְזֶה מֵאֲחוֹרָיו.
תלמוד ירושלמי גיטין
הלכה: גֵּט קֵרֵחַ הַכֹּל מַשְׁלִימִין עָלָיו כול׳. וּמְנַיִין לְגֵט הַמְקוּשָּׁר. אָמַר רִבִּי אִימִּי. כְּתִיב וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר וגו׳. וְאֶת זֶה הַמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַגָּלוּי. זֶה הַפָּשׁוּט שֶׁבַּמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחוּקִּים. חוּקִּים וּמִצְוֹת בֵּין זֶה לָזֶה. שֶׁזֶּה בִשְׁנַיִם וְזֶה בִשְׁלֹשָׁה. זֶה מִתּוֹכוֹ וְזֶה מֵאַחֲרָיו. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. פָּשׁוּט עֵדָיו לְרוֹחְבּוֹ. מְקוּשָּׁר עֵידָיו לְאוֹרְכּוֹ. אָמַר רִבִּי אִידִי. בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר הָעֵדִים חוֹתְמִין וּבִלְבַד מִלְּמַעֲלָן. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא זִיֵּיף. סָבַר רַב נַחְמָן לְמֵימַר. לְעוֹלָם אֵין הָעַדִים חוֹתְמִין בּוֹ מִלְּמַטָּן עַד שֶׁיִּקְרְאוּ בוֹ לְמַעֲלָן. אֲנִי פְלוֹנִי בֶּן פְלוֹנִי מְקַבֵּל עָלַי כָּל מַה שֶׁכָּתוּב בּוֹ מִלְּמַעֲלָן. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא מָחַק וְחָזַר וְזִיֵיף. סָבַר רַב הוּנָא. מְקוּבָּל עָלַי מְקוּבָּל עָלַי שְׁנֵי פְעָמִים פּוֹסֵל בָּהּ. חָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא כָתַב דְּבָרִים אֲחֵרִים וְחָזַר וּמָחַק וְזִיֵיף. סָבַר רַב הוּנָא. מַחַק פָּסוּל אֲפִילוּ קִיֵים.
קידושין
אלא אמר רבא הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי ואיבעית אימא התם נמי כתיב (ירמיהו לב, יא) ואקח את ספר המקנה