וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֶֽל־יִרְמְיָ֑הוּ אַחֲרֵ֣י ׀ שְׂרֹ֣ף הַמֶּ֗לֶךְ אֶת־הַמְּגִלָּה֙ וְאֶת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֨ר כָּתַ֥ב בָּר֛וּךְ מִפִּ֥י יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃
תלמוד ירושלמי מועד קטן
הָרוֹאֶה תַלְמִיד חָכָם שֶׁמֵּת כְּרוֹאֶה סֵפֶר תּוֹרָה שֶׂנִּשְׂרַף. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. יָבֹא עָלַי אִם טָעַמְתִּי כְלוּם כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. רִבִּי יוֹנָה הֲוָה בְצוֹר. שָׁמַע דִּדְמָךְ בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. אַף עַל גַּב דְּאָכַל גּוּבְנָא וְשָׁתָה מַיָּא אַסְקֵיהּ צוֹם כָּל הַהוּא יוֹמָא. רִבִּי בָּא וְרִבִּי הוּנָא בַּר חִיָיה הֲווֹן יְתִיבְִין. אֲתַת נַעֲמִיתָא וְחַטְפַת תְּפִילּוֹי דְּהוּנָא בַּר חִיָיה. צָדָהּ רִבִּי בָּא וְחָנְקָהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חוּנְא בַּר חִיָיה עוֹד מְעַט וְהָיִינוּ בָאִים לִידִי שְׂרֵיפַת תּוֹרָה. אָמַר לֵיהּ. וַאֲדַיִין אַתְּ לְזוֹ. כֵּן אָמַר רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. אֵין קוֹרְעִין אֶלָּא עַל סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁשְּׂרָפוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בִּזְרוֹעַ. כְּגוֹן יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַחֲבֵירָיו. עוּלָּא בִּירִיָיא רִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. הָרוֹאֶה סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּשְׂרַף חַיָיב לִקְרוֹעַ עַל הַגְּוִיל בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הַכְּתָב בִּפְנֵי עַצְמוֹ. מַה טַעֲמָא. אַחֲרֵי שְׂרוֹף הַמֶּלֶךְ אֶת הַמְּגִילָּה וְאֶת הַדְּבָרִים. אֶת הַמְּגִילָּה זֶה הַגְּוִיל. וְאֶת הַדְּבָרִים זֶה הַכְּתָב.
מועד קטן
א"ר חלבו אמר רב הונא הרואה ספר תורה שנקרע חייב לקרוע שתי קריעות אחד על הגויל ואחד על הכתב שנאמר (ירמיהו לו, כז) אחרי שרוף המלך את המגלה ואת הדברים