ישעיהו יד:יח מקורות בתלמוד: אבות דרבי נתן נוסח ב ושבת

כתוב אחד אומר בעשרים וחמשה לחדש (ירמיה נ"ב ל"א) (אלף) [וכתוב אחד אומר] בעשרים [ושבעה] (מלכים שם). אלא כשבא עשרים וחמשה מת (קטנו) [שטנו] של יהויכין מלך יהודה ובעשרים וששה נקבר. בעשרים (וששה) [ושבעה] נכנס אויל מרודך בבית האסורים ומצא שם מלכים אסורים ואמר להם מה טיבן של אלו. [אמרו לו] על שמרדו על דבריו של מלך. וזה למה הוא חבוש. א"ל על חנם. אמר להם רואה אני שמא שוטה היה אבא זה שמרד עליו חבשו וזה שלא מרד עליו חבשו. והלא אין דרכן של מלכים אלא להיות (יושב) [יושבים] על בימה שלהם והמלכים [האחרים] יושבים מימינם ומשמאלם. בקש (להוציאו) [להוציא את אביו מקברו] והוציאו וגררו. אמר אין המלך מבטל גזרת מלך אלא אם כן הוציאוהו וגררוהו שנאמר כל (מלכים) [מלכי גוים שכבו בכבוד איש בביתו וגו' ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב] (ונאלח) לא תחד אתם בקבורה (ישעי' י"ד י"ח - כ'):

אי הכי בניו ובני ביתו נמי בניו ובני ביתו היינו טעמא כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב מותר להלוות בניו ובני ביתו ברבית כדי להטעימן טעם רבית

מאי משמע דהאי חלשים לישנא דפורא הוא דכתיב (ישעיהו יד, יב) איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים וגו' אמר רבה בר רב הונא מלמד שהיה מטיל פור על גדולי מלכות לידע איזה בן יומו של משכב זכור וכתיב (ישעיהו יד, יח) כל מלכי גוים כולם וגו' אמר רבי יוחנן שנחו ממשכב זכור