לִקְרַ֥את צָמֵ֖א הֵתָ֣יוּ מָ֑יִם יֹשְׁבֵי֙ אֶ֣רֶץ תֵּימָ֔א בְּלַחְמ֖וֹ קִדְּמ֥וּ נֹדֵֽד׃
תלמוד ירושלמי תענית
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁמוֹנִים אֶלֶף פִּירְחֵי כְהוּנָּה (בָקֵעוּ) [בָּרְחוּ] לְתוֹךְ חַיָילוֹתָיו שֶׁלְנְבוּכַד נֶצַר. וְהָלְכוּ לָהֶן אֶצֶל יִשְׁמְעֵאלִים. אָמְרוּן לוֹן. הָבוּ לָן נִישְׁתֵּי דַּאֲנָן צָהֵיי. הֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶן מִינֵי מְלוחִים וְנוֹדוֹת נְפוּחוֹת. אָמְרוּן לוֹן. אָכְלוּן וְאַתּוֹן שָׁתֵיי. וְכֵיוָן דַּהֲוָה חַד מִינְּהוֹן שָׁרֵי זִיקָא וִיהַיב לֵיהּ גַּו פּוּמֵיהּ. הֲוָה רוּחָא נְפַק וַהֲוָה חֲנַק לֵיהּ. הָדָא הוּא דִכְתִיב מַשָּׂא בַּעְרָב. מְטוּל רַב בַּעֲרָבִיָיא. בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ. מִי נְתוּנִים בְּיַעַר הַלְּבָנוֹן בַּעְרַב תָּלִינוּ. אֶלָּא אוֹרְחוֹת דְּדָנִים. כֵּן אוֹרַחְהוֹן דִּבְנֵי דוֹדַיָיא עָבְדִין. יִשְׁמָעֵאל שֶׁצָּמָא לֹא לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם. וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם. לָא מִן טֵיבוּתְכוֹן אָתוּן לְגַבֵּיכוֹן. כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשִׁה. שֶׁלֹּא רָצוּ לְשַׁמֵּר אֶת שְׁמִיטֵּיהֶם. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ. וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה. שֶׁלֹּא רָצוּ לְשַׁמֵּר שַׁבְּתוֹתֵיהֶם. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹורְכִים גִּיתּוֹת בַּשַּׁבָּת. וּמִפְּנֵי כּוֹבֶד מִלְחָמָה. שֶׁלֹּא רָצוּ לְהִלָּחֵם בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁלְתּוֹרָה. [כְּמַה דְאַתְּ אָמַר] עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמוֹת יי.
תענית
רבי חנינא בר פפא רמי כתיב (ישעיהו כא, יד) לקראת צמא התיו מים וכתיב (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים אם תלמיד הגון הוא לקראת צמא התיו מים ואי לא הוי כל צמא לכו למים