וְשָׁפַלְתְּ֙ מֵאֶ֣רֶץ תְּדַבֵּ֔רִי וּמֵֽעָפָ֖ר תִּשַּׁ֣ח אִמְרָתֵ֑ךְ וְֽ֠הָיָה כְּא֤וֹב מֵאֶ֙רֶץ֙ קוֹלֵ֔ךְ וּמֵעָפָ֖ר אִמְרָתֵ֥ךְ תְּצַפְצֵֽף׃
תלמוד ירושלמי סנהדרין
אָמַר רִבִּי הוּנָא. קִרְיָיא מְסַיֵיעַ לְמָאן דְּאָמַר. אוֹב זֶה הַמַּעֲלֶה בִזְכוּרוֹן. מַה טַעֲמָא. קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי נָא לִי אֵת אֲשֶׁר אוֹמַר אֵלָיִיךָ. מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִיכָּן דַּהֲוָת יָדְעָה מִילִּין מִילִּין סַגִּין. מַאי כְדוֹן. וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ.
ראש השנה
ומיבנה לאושא ומאושא ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא לשפרעם ומשפרעם לבית שערים ומבית שערים לצפורי ומצפורי לטבריא וטבריא עמוקה מכולן שנאמר (ישעיהו כט, ד) ושפלת מארץ תדברי
סנהדרין
מיתיבי (ישעיהו כט, ד) והיה כאוב מארץ קולך מאי לאו דמשתעי כי אורחיה לא דסליק ויתיב בין הפרקים ומשתעי