תלמוד על ישעיהו נז:א

ברייתא שבעה אבות שכבו בכבוד העולם ולא שלטה בהם רמה ותולעה אברהם יצחק ויעקב ועמרם אבי משה ובנימין בן יעקב וישי וכלאב וי״א אף דוד שנאמר לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח. שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן אלו הם שרח דכתיב אנכי שלומי אמוני ישראל אני שהשלמתי מנין הנכנסים לגן עדן. ובתיה בת פרעה דכתיב ילדה את ירד אמר הקב״ה אינו קורא למשה אלא בשם שקראתו שנאמר ויקרא אליו אלהים [וגו׳] הוא שאמר דוד ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים. כי מן המים משיתהו אמר הקב״ה והביאה ישועה לישראל והוציאן לחיים הריני מאריך לך בחיים אמר כרתי ברית עם אבותיכם והם בהלכות אבותיהם זו שעזבה מלכות ונדבקה בם איני משלם לה. חירם מלך צור מאי זכה משום שעשה משכן כמו שעשאו משה דכתיב את כל הכלים האלה מאי אהל זה אהל מועד. ועבד מלך כושי דאסקיה לירמיה דכתיב ויאמר עבד מלך הכושי [וגו׳]. אלעזר על דפלחיה לאברהם אימת כיון דאמר הקרה נא לפני היום וכתיב התם כי הקרה ה׳ אלהיך לפני ולהלן מנא לן דכתיב ויבא לו יין ואומר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה׳. ובן בנו של ר׳ יהודה הנשיא גמרא ור׳ יהושע בן לוי נמי גמרא ויעבץ מנא לן דכתיב ויקרא יעבץ וכתיב והיתה ידך עמי. ואית דמייתין לה מהכא ועשית מרעה מנא לן דרעה זו מיתה דכתיב כי מפני הרעה נאסף הצדיק ותאנא אלמלא רעות שבאות לעולם לא היו צדיקים נאספים בלי זמנן. ויעבץ בקש על עצמו לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל: סליק פירקא

תנן התם כינוס לצדיקים הנייה להם והנייה לעולם. פיזור לצדיקים רעה להם ורעה לעולם [כינוס לרשעים רעה להם ורעה לעולם] פיזור לרשעים הנייה להם והנייה לעולם [בזמן שהרשעים נעקרין מן העולם טובה באה לעולם שנאמר ובאבוד רשעים רנה] בזמן שהצדיקים מסתלקי מן העולם רעה באה לעולם שנאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב אמר רבא ולא תימ׳ אנשי דריה דידעין ליה לחוד אלא כולי עלמא דכתיב [ואין איש שם על לב וכתיב התם נשמה כל הארץ כי] אין איש שם על לב ואמר רבא אין הצדיקין נפטרין [מהעולם] אלא בעון ביטול תורה דכתיב אשר שם משה.

ת״ר מה ראה ישעיה הצדיק לומר הצדיק אבד לומר שהצדיק נתפס בעון הדור כדר׳ גוריון דאמר בזמן שהצדיקים בדור הצדיקים נתפסים על הדור ואם אין הצדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור. אמר מר שהצדיק נתפס בעון דורו שבקיה לפירושיה ופסק ליה. ה״ק אמרי ברייתא דבחוביה דידיה הוא דלקה דאע״ג דאבד אין איש שם על לב ואעפ״כ חזר והניחם ברוח הקודש שנא׳ כי מפני הרעה נאסף הצדיק זה אהרן. וכה״א כאשר נאסף אהרן. מה רעה היתה שם וישמע הכנעני מלך ערד. ואנשי חסד נאספים זה שמואל ודורו הזקנים שנאספו עמו באין מבין זה שאול ואבנר שנא׳ ואין מבין כי כלם ישנים וכתיב בתריה ינוחו על משכבותם הולך נכוחו. אמר רבא עובדא הוה בחד פולמרכא דמרדו עליה פולמר דכותיה הוו ליה חביבין בגויהו מאי עבד שקלינן חד חד ואטמרנה למחר יתיב על דינא אמר אפיקו לי בני מדינתא לדין חביש לדין קטל לדין מחה תלת אף הקב״ה כך לכשרואה שהדור תקפה חטאתם הוא מסלק את הצדיק ואח״כ קרבו הנה בני עוננה זרע מנאף ותזנה מי בהם מכשפים מי בהם מנאפים והוא נפש ליה לדרא ת״ר על ג׳ דברים נענש על שקראם זרע מרעים וקראם בני עוננה זרע מנאף שנא׳ ואתם קרבו הנה בני עוננה זרע מנאף ותזנה ומנין שנמחל לו שנא׳ ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר:
הדרן עלך פרק בן עזאי

וכשבאו רשב"ג ורבי ישמעאל גזרו עליהם שיהרגו והיה רבי ישמעאל בוכה ור"ש אמר אברך בשתי פסיעות אתה נתן בחיקם של צדיקים ואתה בוכה [א"ל (וכי) אני בוכה על שאנו נהרגין] (אלא על שאנו נהרגים) כשופכי דמים וכמחללי שבתות אמר לו שמא בסעודה היה יושב וישן ובאה אשה לשאול על נדתה על טהרות שלה ואמר לה השמש ישן הוא והתורה אמרה (שמות כב) אם ענה תענה אותו ומה כתיב והרגתי אתכם בחרב וי"א רשב"ג היה בוכה ורבי ישמעאל השיבו כדברים אלו [וכשנהרג ר"ש ור"י באתה השמועה אצל ר"ע וריב"ב עמדו וחגרו מתניהם שק וקרעו בגדיהם ואמרו אחינו ישראל אלו טובה היתה לעולם תחלה לא היו מקבלים אלא ר"ש ור"י ועכשיו גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שסוף פורענות גדול עתיד לבוא לעולם ולפיכך נסתלקו אלו מן העולם (ישעיה נז) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואומר (שם) יבא שלום ינוחו על משכבותם]

בכי רב יוסף כולי האי נמי לאין דומין א"ל אביי טיבותא הוא לגבייהו דכתיב (ישעיהו נז, א) כי מפני הרעה נאסף הצדיק

ת"ר רשע בא לעולם חרון בא לעולם שנא' (משלי יח, ג) בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה רשע אבד מן העולם טובה באה לעולם שנא' (משלי יא, י) ובאבוד רשעים רנה צדיק נפטר מן העולם רעה באה לעולם שנאמר (ישעיהו נז, א) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק צדיק בא לעולם טובה באה לעולם שנאמר (בראשית ה, כט) זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו: